שמש הכי צהובה בשמיים.

כחול של השמים.

כחול של המים...

רעש הגלים המתנפצים אל מה שהיה פעם, מזמן, הרציף של הנמל הגדול בא"י, נמל תל אביב...

חצר גדולה, מרופדת אבני שיש חשופות גדולות, גסות , כאילו שלא שוייפו...

שמשיות בד גדולות מפזרות צל פה ושם...

ארוחת בוקר של שמפניה ומיץ תפוזים, לחמניות אפויות במקום שהקרום שלהם חומחום

ומתפצפץ בפה...

כמה עוגיות של בוקר, "דניש" שהחמאה שבתוכם מלטפת את הפה...

בריוש מתקתק שמתחנן למרוח עליו מהחמאה שמונחת בצד וריבת תות השדה האדמדמה המנצנצת בשמש...

פרנץ' טוסט,

eggs & bacon,

סלט של עלים ירוקים, עגבניות שרי, וויניגרט הדרים...

קפה הפוך...

מקום יפה, מקום של "אנשים יפים", כאלה ששפר עליהם מזלם...

גם כמה סלבריטאים נמצאים פה ושם...

מקום של אכילה איטית, של נחת, של שיחה תוך האזנה לרחש הגלים ומבט במפרשיות השטות במרחק...

גם של שתיקות...מחשבות...חלומות...

ורק כשיצאנו, וראיתי את מנקה הרחוב שאסף ליכלוך שנזרק מעוברי אורח ומהמסעדות, נזכרתי שוב, שלא כולם יכולים להרשות לעצמם ולהודות על היכולת שלי ועל מזלי ששפר עלי, שאני כן יכולה...

ובדרך חזרה, עצרנו במין חנות/מחסן צדדי על כביש ראשי וסואן וקנינו פירות  יפים שהשמש נישקה אותם ומילאה אותם באור,  והמים מילאו אותם במתיקות ועסיסיות , כאילו רצינו להכניס אותם, לאגור אותם  לתוכנו...

שבת שלום חברים יקרים...