| 12/2002
 סוף שבוע שהחל בהפתעה...
ביום חמישי בערב, מאוחר, חזרתי מביקור מהנה ביותר אצל קוקסטה בקאסה(שיחות קלילות ועמוקות מעמיקות, צחוקים - היה כיף). ג. בעלי וא. הבן הצעיר חיכו לי (הצעיר רצה לראות את תגובתי...) וסיפרו לי על ההפתעה שהכינו לי לקראת יום ההולדת.
מחר בבוקר נוסעים לחמת גדר ליום של פינוקים.
אנחנו נוסעים לחמת גדר בערך פעמיים - שלוש בחורף. המקום מהנה וכייפי בצורה מקסימלית.
מזמינים מקום לספאטבע, שהוא יקר יותר אך פרטי ויש בו פחות אנשים, עיסוי, וארוחת ערב במסעדה התאילנדית המצויינת.
השוני הוא שהפעם לא אני ארגנתי את הנסיעה, אלא אירגנו עבורי. עירית אפילו הזמינה לי עיסוי שבדי כמו שאני אוהבת.
יצאנו ביום שישי בבוקר, אספנו את עירית מהבית ועם איציק נפגשנו בצומת אלונים (הייתה לו פרזנטציה בחיפה), לאחר ארוחת בוקר וקניית גבינות מעולות במקום, המשכנו והגענו בצהריים למקום.
איך שאנחנו נכנסים מרגישים את הנירוונה אליה גולשים ...
בפעם האחרונה היינו מיד לאחר ליל הסדר, עם פתיחת מבצע "חומת מגן". זה היה ביקור סוראליסטי לחלוטין...
המקום היה ריק, ממש ריק, למרות שהיה חג, היתה תחושה של מלחמה באוויר ואנחנו שם...
הפעם היה מלא יותר אבל זה לא מפריע, במיוחד שבספאטבע מקפידים שלא יהיה עמוס.
התארגנו ונכנסו מיד למים.
הם חמיייייייייייים, נעימיים, כיפיים כל כך...
בכלל, למרות שהבנו עיתונים וספרים לקרוא הרי שחוץ מלשבת קצת בחוץ כל הזמן היינו במים.
החורף זו העונה לביקור במקום. אמנם קר בחוץ אבל המים חמים ונהדרים והאדים שעולים מהם מוסיפים לתחושה שאנו במקום אחר ושונה מהרגיל.
כשהיינו בפעם האחרונה במרץ השנה, היה כל כך קר, ירד גשם, וזו חוויה מהממת לשבת בתוך המים החמים, אדים עולים מסביב וגשם יורד עליך מלמעלה...
העיסוי היה מעולה. המעסה (אישה לשם שינוי...) שילבה עיסוי שבדי, קצת תאילנדי וקצת רפלקסולוגיה.
בפעמים הקודמות השנה שהיינו שם, הייתי במצב כל כך קשה, שהייתי צריכה לעצור את הדמעות שכמעט פרצו ממני, במיוחד בעיסוי, ששם אני תמיד עם עצמי והמחשבות שלי...
הפעם זה לא היה.
לא היו דמעות, היה כל כך טוב. אני חושבת שקצת נרדמתי כששכבתי על הבטן, והמחשבות שרצו בראש... לא הכאיבו.
כך המשכנו לשרוץ בתוך המים, לצחוק, להעביר קטעים, במיוחד קטעים שירדו עלי, הזכירו את הפשלות שלי לאורך השנים, טוב , יום הולדת או לא יום הולדת...ולסיום איציק דאג להטביע אותי במים כיד המסורת הנהוגה אצלנו...
הערב ירד, חושך עטף את ההרים מסביב. את אחד ההרים האירו באור תכלכל שנתן תחושה של הירח... מצד שני, הרי ירדן (אום קיס- היינו שם לפני שבע שנים) חשוכים לחלוטין במקום הזה, יש תחושה שאני לא באמת על כדור הארץ אלא במקום אחר...
ארוחת הערב במסעדה התאילנדית היתה מצויינת כתמיד והוותה סיום מהנה ליום מענג ביותר.
קיבלתי מאיציק ועירית שני ספרים, באחד מהם ישנם משפטים (במיוחד מתורת הזן) המדברים על שנויים ועל תהליכים...ראיתי כבר כמה מהם שארשום אותם אצלי בבלוג.
והברכה של עירית, כמו תמיד, היא יודעת בדיוק איך לגעת בדברים...
נסענו הביתה, חושך, כבישים ריקים, אין פקקים, אני מריצה לי מחשבות בראש עד שנרדמת...
השבת נפתחה בהשכמה בוקר ארוכה מאוד מאוד שלאחריה המשכתי לישון עוד יותר משעה... זה הכיף של שבת בבוקר.
דווקא לג. לא היה מצב רוח טוב והתקלה שחזרה במחשב עם העברית העכירה עוד יותר את רוחו, אבל מותר לו לפעמים להרגיש בדאון, זו לא הפריווילגיה שלי בלבד...
אחר הצהריים יצאתי להליכה שלי, והרגשתי אותה חוזרת אלי... את העצבות ההיא שקשורה באופן כל כך ברור לד. ניסיתי להבין מדוע זה בא, במיוחד בסיומן של שבתות.
אני חושבת שזה קורה בגלל שלמחרת אני חוזרת לעבודה. והוא כל כך מקושר לי לשם... אז אני חיה עם העצבות הזו, שלעיתים מצטרפים אליה גם כאב והגעגועים לדבר שלא התממש ומחכה שהם יעברו, מהר או לאט...
השבת הסתיימה בסרט מעולה "8 נשים" שהלכתי לראות עם עירית ומימי (אמא שלה) - חבורת המוסקטריות מהטיול בלונדון. משום מה הוחלט שהסרט לא מתאים לבנים ולכן הם לא הוזמנו.
טעות. ג. היה נהנה מהסרט הזה מאוד מאוד.
הגברות הראשונות של הקולנוע הצרפתי, קתרין דנב, פאני ארדן, דניאל דרייה, עימנואל ביאר, איזבל הופר ועוד שתי שחקניות צעירות, משחקות באופן מהפנט בסרט שהעלילה שלו נעה בין מתח לצחוק, פניה לכיוונים לא צפויים כאשר כל אחת מהן פוצחת גם בשיר מעת לעת.
זה כמו הצגת תאטרון, כל הסרט מתרחש במקום אחד, סגור ועם אותן השחקניות.
שעתיים נטו של סרט מרתק שלא מרגישים איך הזמן עובר.
כך הסתיים סוף שבוע מהנה ושקט ואני מגיעה לשבוע החדש במצב רוח לא רע, אולי אפילו שמחה מסויימת... אבל עמוק בפנים, אני מרגישה את זה ולא בורחת , אני מחכה גם לטלפון ממנו, כשיגיע הוא יגיע...
שבוע טוב.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
