| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 12/2002
 זו היתה השנה המשמעותית ביותר בחיי
אני מגיעה למסקנה הזו ביום הולדתי שחל היום.
האדם שחוגג היום את יום ההולדת אינו אותו האדם שחגג אותו ב - 16.12.2001. זה אדם, אישה אחרת לגמרי.
אני נולדתי מחדש לפני פחות מ - 4 חודשים.
השנה הזו שתחילתה היתה כל כך קשה עבורי ובהחלט לא מבורכת מסתיימת בצורה מפתיעה ביותר.
קיבלתי הזדמנות שניה.
קיבלתי הזדמנות שניה לחיות ולחוות את החיים לאחר שרוב חיי חייתי אותם "על יד".
לא כל אחד מקבל אותה. אני לא יודעת מה הסיבה שקיבלתי אבל אני לא מתכוונת להשליך אותה.
אני לא אחזור לבלות שעות מול הטלוויזיה כאשר למעשה אני חווה את חיי הדמויות שאין בהן ממש.
אני לא אחזור לאכול כדי למלא חסך מסויים בחיי ולהשמין את 13 הק"ג שהורדתי עד עכשיו (מסוף אוגוסט...).
אני לא אחזור להיות אותו אדם נבול ללא מרץ ואנרגיות שזורמים בתוכו.
אני לא אחזור להיות אדם שחש לעיתים כה רחוקות את ההנאה וכיף שיש בסקס.
אני לא אחזור להיות אותו אדם שנוסע למכולת מרחק של 100 מ' ולא מזיזה את עצמה אפילו סנטימטר.
אני לא אחזור להיות זו שחייבת לדעת בדיוק, אבל בדיוק מה קורה, מה יקרה, היכן, מתי ובאיזו צורה בדיוק, בלי לשים לב להווה ולמה שהוא נותן לי.
אני לא אחזור להיות אדם שמחליט החלטות נחרצות ובלתי ניתנות לשינוי.
אני לא אחזור להיות אדם נטול ספונטניות לחלוטין.
אני לא אחזור להיות אדם שמרן, סגור, מקובע בדעות שלי עם שפוטיות כלפי אחרים, לעיתים.
אני לא אחזור להיות אדם מלא כעסים, עצב, חוסר אונים ותיסכול המקרין אותם על הסביבה שלו.
אני לא אחזור להיות אדם שמפחד להרגיש אפילו אם קשור בזה כאב.
אני לא אחזור להיות אדם הפוחד מריגושים כי אולי צריך לשלם על זה.
אני לא אחזור להיות אדם שמאבד שליטה על מה שקורה בחייו ומחכה שאחרים יחליטו עבורו.
אני לא אחזור להיות פמה הישנה.
עירית כתבה לי בברכה ליום ההולדת:
"...השנה החולפת טמנה בחובה כל כך הרבה דברים טובים שקרו וקורים לך. המסקנה היא שהגעת לאותו צומת דרכים משמעותי ופנית בפניה הנכונה.
לגיל כנראה יתרונות שקשה להסביר אותם בגיל צעיר ולכן כנראה שכל שנה מעתה תהייה רק טובה יותר מקודמתה...".
אני מאמינה בזה בכל ליבי.
יש לי כל כך הרבה להודות עליו:
בריאות, בן זוג שותף ואוהב, ילדים נהדרים שאני עוברת איתם מחדש את גיל ההתבגרות, אחות שגיליתי אותה שוב, חברים יקרים ואהובים (חיים ווירטואליים), לימודים מעניינים עם סיכוי לסיפוק גם בתחום המקצועי והחיים החדשים שלי, ההזדמנות השניה...
המתנה הזו, ההזדמנות השניה שקיבלתי, האנרגיות שזורמות בתוכי ולא פוסקות, הדברים החדשים שגיליתי ואני עושה, הספונטניות, ההעזה לעשות (ד. על כל המשתמע), הריגוש והכאב, השמחה והעצב, כולם חלק מאותו תהליך מרגש, מפחיד וקסום שעובר עלי, ואני יכולה לנסות ולהתמודד איתו רק בדרך הזו:
"הדרך היחידה למצוא הגיון בשינוי, היא לצלול לתוכו, לנוע איתו, ולהצטרף לריקוד" (הלן ווטס).
ואני צוללת, נעה, רוקדת ומתכוונת לרקוד כל הזמן... (ולא רק סלסה וריקודי שורות...).
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
