הייתי צריכה להכנס הביתה , לתוך עולמם של בני עשרה שהיו יומיים ללא הורים כדי להשיל מעלי בבת אחת את שלוות והנאת סוף השבוע בבועת בית המלון הכה אקסקלוסיבי ויוקרתי שבו בילינו את היומיים האחרונים.

וזה מצטרף למועקה שתמיד עולה בי עם סיומה של כל חופשה כשאני צריכה למצוא בתוכי את הכוחות לצאת מתוך המציאות הלא מציאותית שחופשה מכניסה אותך לתוכה שבה השאלות הקשות מסתכמות ב: מתי נלך לאכול, מה נאכל, מה נעשה אחרי האוכל.

אני מוצאת את קו התפר הזה שבין סיום החופשה לחזרה לחיים קשה לעיתים מנשוא.

אבל אני סתם מקטרת, כי היה טוב.

היה אפילו טוב מאוד.

בפעם הראשונה אולי בשלושת השנים האחרונות יצאתי לחופשה ויכולתי ליהנות ממנה במלואה.

על כל כולה.

לחוות ולמצות כל שעה, דקה ושניה בלי להיות חצויה.

בלי להרגיש חנוקה.

בלי לרצות להיות במקום אחר.

עם מישהו אחר.

וזה, מבחינתי, סוג של מתנה שנתתי לעצמי אפילו בלי להיות מודעת לכך.

אכלנו (מצויין).

הלכנו הרבה (על הטיילת עד ליפו ובחזרה, עד לחוף גורדון ובחזרה).

טיילנו וראינו מופעי רחוב מקסימים.

ישנו טוב.

קראנו (ספרים ואת כל העיתונים עד המילה האחרונה , כולל מדורי הרכילות של מקומוני העיר הגדולה.

 הידעתם? סנדרה רינגלר נישאה לשף המאמי הכה מאמאם ומקסים שגב משה וקיבלה ממנו טעבעת עם לבבות יהלוים, הידעתם? מאיה בוסקילה צילמה את הקליפ החדש שלה בוילה של בר "יש לי רק הבעה אחת על הפרצוף" רפאלי, הידעתם? בעצם לא, לא ידעתם וגם לא יקרה שום דבר אם לא תדעו...).

נשרפנו בברכה (כן, הבאתי קרם שיזוף, כן, שכחתי אותו בחדר למעלה והתעצלתי לעלות שוב, כן, אני יודעת מה הסכנות הנשקפות לי, וכן, זה קורה לי  - לשבת חשופה לשמש  - בערך פעמיים בשנה אז נשאר בחיים כנראה).

רווינו את הנוף האורבני  של תל אביב - יפו מצד אחד ואת הים הכחול מצד שני עד לבחילה כמעט.

והיינו שלווים ורגועים...

עד שפסענו לתוך הבית, והמציאות האמיתית שלנו טפחה על פנינו...

שבוע טוב חברים יקרים, נחתי את עצמי לדעת, עכשיו אני צריכה להתרגל לחיי מחדש...

(בנתיים, החתולים שמחים לבואנו ועכשיו נשאר לתת לבית צורה חדשה ונורמלית עד כמה שאפשר ).