בשתיים לפנות בוקר הרמזורים מול חנות "אנג'ל" אינם פועלים , הכבישים שקטים ושוממים כמעט לחלוטין,

רק החנות מלאה בקונים , ירושלמים ואנשי השפלה כמונו , שריח הלחם הטרי הנישא באוויר מושך אותם לשם כמו פרפרים אל הצוף...

בחצות הלילה הכותל המערבי מואר באור יקרות של אמצע היום והאיזור הומה אנשים כמו רחוב שנקין ביום שישי בצהריים.

ויש שם הכל מכל וכל.

תפילה שקטה.

תפילה זועקת.

עיניים פקוחות וכאלה שנעצמו מתוך כוונה גדולה או פשוט חטפו תנומה קצרה לאגור כוח ולהמשיך לבקש בקשות.

ולמרות שלא התכוונתי ולא הכנתי מראש, לא יכולתי להתאפק ושירבטתי משהו על דף נייר, קיפלתי קיפולים רבים עד שהיה לקטנטן והצלחתי , בתוך הדוחק הגדול, להגיע לקיר עצמו, לגעת באבנים להכניסו שם.

ואז היה נדמה לי שנפל...

וזה אומר ש...

מה?

בשעות הערב המוקדמות יותר מלאים רחובות שכונת נחלאות בירושלים (שהן בעצם כמה שכונות ותיקות בשנים שחוברו יחדיו) בקבוצות קבוצות של מטיילים  מגילאים שונים וממקומות שונים, שבאים ללמוד על ההסטוריה של המקום, היציאה מין החומות ולהתבשם בריח היסמין שאופף את הרחובות הקטנים והציוריים מכל עבר.

תמונות ירושלמיות במשיכת מכחול של ערב ולילה.

בוקר טוב חברים יקרים, אצלי עכשיו מתחיל הלילה...