מהבוקר אני מרגישה את הלסתות נוקשות וחשוקות בחוזקה.

זה התחיל כשקראתי את תאור התקף מחלת הנפילה שעוברת הגיבורה בסיפור השני בספר "בגוף אני מבינה".

בקריאה ראשונה ושניה אי אפשר בעצם להבין שזה מה שהיא עוברת, אבל ככל שהמילים רצות להן מתוך הקריאה, ותוך כדי זכירה שבעצם היא מספרת על זה עוד קודם, מבינים שזהו תאור התקף ברור ובהיר לגמרי.

והיה בו משהו שהכניס בי אי שקט שאולי נשאר בי עד לשעה זאת של היום, כשבעצם היום שלי היה כולו חיוך אחד גדול ורחב...

מה יש בתיאור סיטואציה שרחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב , שמכניס בי אי שקט כל כך גדול?

פחד?

חוסר אונים?

חוסר שליטה?

כנראה שכל התשובות שלמעלה נכונות.

אני רק יודעת , שבסופו של יום שהיו בו ריגוש והתרגשות, וחיוכים וצחוק גדול , והוא עוד רחוק מלהסתיים, אני עדיין מסתובבת עם לסתות מכווצות וחשוקות כמו מוכיחה לעצמי

שאת הגוף שלי,

אני

מרגישה...