רציתי פרחים.

מיום שבת עלה בי הצורך להכניס צבעים וירק לתוך הבית עצמו.

ולא מתוך זר פרחים שזמנו קצוב מלכתחילה אלא מתוך עציצים ירוקים ופורחים שישארו איתי לאורך החורף שכבר עומד בפתח.

שיאירו לי את ימי האפור והשחור שנמצאים בי לעיתים...

הלכתי למשתלה ביום שלפני ערב החג.

היא היתה שקטה וריקה באופן מפליא, כאילו אוספת את כוחותיה ליום העמוס שמחכה לה מחר.

עמדתי באמצע המשתלה, עצמתי את עיני

ונשמתי.

עמוק.

את הריח המתקתק של סוגי הפרחים והצמחים.

של האדמה הרטובה.

של מקום סגור שכמו אוצֵר בתוכו את כל  הצבעים והריחות ושומר אותם עבורנו כמו מבחנה גדולה ומרוכזת,

לקחת אותם איתנו

לימים של עצב,

לימים של

שמחה.

יצאתי משם עם עציץ רקפות אדומות ועציץ עם פרח נוסף, ירוק/וורוד שאין לי מושג איך הוא נקרא, אבל הוא שונה מעט מהרגיל, ואהבתי אותו.

לפני שנה ביקשתי שהשנה תהייה כזאת שנחייך כשנזכר בה בעתיד.

אני יודעת שעבורי היא היתה בדיוק כזאת.

ולשנה החדשה, חברים יקרים,  אני מבקשת ומאחלת  שתהייה פשוט

שנה טובה.

עם כל מה שתביא איתה .

על כל מה שתביא איתה.