אני לא נוהגת לציין מעבר חודש בחודשו אבל את כניסתו של חודש דצמבר אני מציינת בכל שנה (טוב, זאת רק הפעם השניה...).

חודש יום הולדת, שלי ושל אחותי שנולדה ארבע שנים אחרי אבל חוגגת 10 ימים לפני וכך תמיד קיבלה את המתנות ראשונה וגרמה לי לקנא ולחכות ביתר קוצר רוח ליום ההולדת שלי...

חודש שלעיתים החורף כבר במכה בו בכל הכוח ולפעמים עדיין יש בו משהו סתווי, כמו השנה...

חודש של חשבון נפש שעושים אפילו אם לא מתכננים, כי משהו בתוכי מרגיש צורך לבדוק מה עשיתי, היכן הייתי והיכן אני היום...(טוב זה לא חדש, סיכומים זאת אני... ).

בשנה שעברה פתחתי את החודש הזה בבקשה שהוא יהיה קל יותר, שיהיה תחילתה של תקופה טובה יותר...

אני יודעת מה עבר עלי מאז, אני יודעת היכן אני היום...

והיום  אני מבקשת שאמשיך להרשות לעצמי לחוות ולהתנסות בכל דבר שיקרה על דרכי...ושאמשיך להרגיש מה שאני מרגישה עכשיו...

והרי אי אפשרבלי השיר של נתן אלתרמן שדרכו למדתי לאהוב את החודש הקר שבו נולדתי:

דצמבר

ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

אויר שקיעות, ניחוח דק….

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

אויר שקיעות, ניחוח דק…

בשנה שעברה הייתי צריכה להזכיר לעצמי "עד מה יפה היא התבל...", היום כבר לא...היום אני זוכרת...