מבחינתי יכולתי להתחיל ולהמשיך את השבוע במלואו.

שלושת ימי החג באו לידי מיצוי מוחלט של מנוחה, בילוי עם משפחה, חברים, , מעט נסיעות, התמלאות ופעילות כזאת או אחרת לשם תחושת עשייה בתוך ימי המנוחה המרוכזים.

אבל מעל לכל,

היתה תחושת השקט הנפשי.

אותו שקט נפשי שאיתו נכנסתי לתקופת החגים ונשאר בי לאורך שלושת ימי החג, שהיו יכולים להפוך במחי רגע אחד , לעיסה מעיקה של מחנק כמו שהיו בשלושת השנים האחרונות.

ואני, כמו ילדה קטנה , מסתכלת מהצד על אותו שקט נפשי שבתוכי, כמו מחכה לרגע,  לדבר שיסלק אותו משם ויביא, שוב, רוחות סערה מערבלות את נפשי.

ואותה הילדה הקטנה, תמהה בכל פעם מחדש לראותו נשאר שריר וקיים,

נבנה ומתחזק בלי שום כוונה

להעלם...

יום חמישי, יום ראשון, יום חמישי...