חדר.

אני.

ושני חתולים ישנים.

האחד

מכורבל בתוך עצמו

כמו חצי כדור פרווה בכתמי

שחור לבן,

השני,

ישן פְשוּט ידיים ורגליים,

כמעט שכוב על גבו,

אבריו מפוזרים לצדדיו,

משאיר את בטנו הרכה

חשופה לכל,

מתוך רוגע, בטחון ואמון

מוחלטים.

שקט.

דממה.

ואז

בבת אחת ובלי אזהרה,

מתעוררים

ובאים לקחת

בגרגור נמרץ,

את מנת התענוג

והעונג

שבין האוזניים ומתחת לסנטר.

והרגע נמוג ונגוז...