| 12/2002
 אתמול בערב התפוצצתי...
לא יודעת מה קרה, אבל איך שג. אמר לי אחר כך, "חטפתי את הג'ננה" לגמרי.
הטריגר היה כשהתקשרתי הביתה בדרך חזרה מהלימודים וביקשתי שא. ידליק את דוד המים החמים.
אני מגיעה הביתה ומה? הדליק? לא הדליק. הוא לא היה בבית, הלך עם אבא שלו לאכול מרק חם (!) ולא הבין לאיזה צד צריך להזיז את המתג...
גרררררררררררררררר...התחלתי לרתוח לאט לאט.
אחר כך בא ג. הבכור, ואצלו הרי יש טענות ומענות על כל דבר , כולל ביקורת תמידית ובלתי פוסקת על איכותנו כהורים בכלל ואני כאמא בפרט... טוב, הנער בגיל ההתבגרות (17+) ואני יודעת ששם הכל שחרחר אז לרוב אני לא מתווכחת.
אתמול התופצצתי גם עליו.
ולסיום הפיצוץ, כשג. בעלי חזר הביתה עם א. לאחר שאכלו מרק (!) בחוץ, אני באמת לא זוכרת מה אמר, איך אמר פשוט ...בום, התחלתי לצעוק ולהגיד משפטים שבהחלט אחר כך התחרטתי עליהם.
צעקתי עליו, צעקתי על הילדים, וכעסתי, כעסתי, כעסתי. וגם זעמתי (זה יותר חזק...).
מה שמשונה ואולי מצחיק, שבאמצע הפיצוץ שלי, כבר לא ממש זכרתי על מה אני כועסת... באמת! אבל כבר הייתי בטראנס אז המשכתי בכוח האינרציה...
ואמרתי המון שטויות.
אבל המזל שלי הוא שג. לא מוותר לי ועלי. הוא לא יצא מהחדר.
ודבר נוסף, שקשור לייעוץ שלנו, שהוא למד לכעוס עלי. להוציא את זה החוצה, להגיד לי מה שהוא חושב, ולראות שאף אחד (ז"א אני ) לא מתמוטט מזה...
וכך המשכנו לכעוס אחד על השני.
נכנסתי למיטה (היינו שנינו בחדר השינה), כועסת, מסתכלת בטלווזיה, סיינפלד, לא מצחיק אותי. ג. יושב/שוכב לידי. שותקים בזעף.
ואז עוד פעם שמתי לב שאני לא ממש זוכרת ומבינה על מה אני כועסת, ועל מה אמרתי משפטים קשים ומטופשים. והתנצלתי. וגם הוא התנצל על משהו, ולאחר עוד מס' דקות, שלחתי לו יד, והוא לקח אותה ואסף אותי אליו.
וזהו. הפיצוץ נגמר.
מהר, חזק ובאופן אלגנטי ( נדמה לי שאת האסוצאציות של המשפט הזה יודעים רק אנשים בגילי...).
נקודה לחיוב: פעם פיצוצים כאלה היו דבר הרבה יותר שגרתי, ועכשיו לקח לי הרבה זמן, חודשים, להגיע למצב כזה. והוא גם הסתיים במהירות.
יש לי תקווה. ...
דרך אגב, אם מישהו (אני למשל...) חושב שהפוסט הזה הוא אופטימי אז הוא לא כזה (אמונות טפלות: אם הפוסט יוכתר כאופטימי ה"אני" השני שלי מיד ידאג להפוך לי את היום לעצוב, כואב ופסימי)...
הפוסט הזה רגיל וזה שאני מרגישה טוב, שרה במכונית בקולי קולות, שומעת כל היום שירי כריסמס (זו שריטה חזקה מאוד אצלי, הכריסמס), שמחה מהשמש שזורחת בחוץ (ועידת אחראים על מזג האוויר שדגניה ואני כינסנו הוכיחה את עצמה, ואם יהיה צורך , נכנס אותה שוב...), מחכה לפגישה עם קוקסטה היום ולסרט "פרידה", ועוד שמחות קטנות כאלה, זה רק הסוואה למצב האמיתי שלי (עאלק...), טפו, טפו, טפו, חמסה , חמסה ,חמסה...
אז אני ממשיכה בהסוואה...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
