קטעי משפטים, מחשבות, שרציתי לתרגם אותם לפוסטים...

מין שטף כזה שלא ברור לי מהיכן בא אבל זרם בתוכי במין פרץ שכמעט חנק אותי...

הייתי מאוד עסוקה וכל פעם אמרתי לעצמי, לכי כתבי את המשפט הזה בפנקס שלך, וכל פעם אמרתי לעצמי, כבר, רק עוד רגע אחד...ולא הלכתי...

והם אבדו לי...

ואחר הצהריים, לאחר שהאורחים הלכו וגמרנו לסדר את הבית לאחר לכתם, הרגשתי ריקה  כל כך לפתע...

תחושה של חוסר מנוחה ואי שקט אפפה אותי, הסתובבתי בבית, עוברת בין החדרים, לכאורה מוצאת בכל חדר משהו לעשות בו, אבל בתוכי מרגישה שמשהו חסר...

מרגישה את קצות העצבים מתוחים בי, כמו דלוקים בסוף האצבעות...

רוצה לכתוב משהו ו...

ריק.

ובודד...

לא אוהבת את השעות הללו של מוצאי השבת למרות שימי ראשון הם היום, אחרים עבורי...

ואולי דווקא בגלל זה קשה לי יותר...

הלאות של להתחיל מחדש את השבוע, העייפות של המנוחה של סוף השבוע, ולא משנה עד כמה טוב הוא היה, והוא היה טוב...

שעות של חוסר באנרגיות...

עד שנטענים מחדש...

**************************************************

משינה - take two...

א. הצעיר רצה לראות שוב לאחר שבחודשיים מהפעם הקודמת היכיר את השירים ושמע אותם שוב ושוב.

(ג. הבכור ויתר).

ג. הבעל, רצה לדעתי, להתרכז בביצועים של מייקל בנסון בבאס, בדרך להגשים חלום שלו ולהתחיל ללמוד לנגן...

ואני, אני רציתי לשחזר את החוויה...

והייתי צריכה לדעת שאי אפשר...

ישנם דברים שהראשוניות שבהם היא היא העושה אותם לכל  כך מיוחדים...למשהו שאולי נרצה לחוות שוב ושוב כל חיינו אבל לעולם לא נוכל לשחזר את את התחושה הבתולית של החוויה עצמה...

נכון שעמדתי על הרגליים יחד עם כל האולם, נכון ששרתי, נכון שרקדתי...אבל משהו היה חסר לי, ולא באשמת הלהקה שהיתה מצויינת כרגיל...

ככל שההופעה התקדמה, הרגשתי איך כוחותי אוזלים ומצאתי את עצמי יותר ויותר יושבת ומזמזמת את השירים כשמסביבי כל האולם עומד , שר במלוא גרונו, גועש ורועש...

אולי זה המקום עצמו, היכל התרבות בתל אביב שהוא שונה ואחר מהאמפי בקייסריה (וכפי שג. אמר, ההופעה היתה למעשה אחרת, כי המקום הוא אחר...), אולי כי גם אני קצת אחרת, שונה מאז ההופעה ההיא בחופשת סוכות...

משהו נרגע בתוכי ואין לי יותר את הצורך לפרוק דברים בכל דרך שהיא, בכל דרך אפשרית ובמיוחד בריקוד עד כלות החושים...

****************************************

בבדיקה המהירה שעשה רופא האף אוזן גרון התברר שהטורבינות באפי (כן, שקלתי להשכיר אותן לחברת החשמל תמורת סכום חודשי נאה שיפתור לי את בעיותיי הכספיות...) הפסיקו לפעול בגלל ההתמכרות הארוכה בשנים שלי לטיפות אף, והדרך היחידה לפתור את בעיית ההתמכרות היא בניתוח.

ניתוח פשוט של כחצי שעה ולאחריו אני אמורה להסתובב יומיים עם פדים באף (מראה משובב נפש אין להכחיש...).

למרבה הפליאה ושלא כדרכי בקודש, לא דחיתי את העניין וקבעתי תור לניתוח לחודש ינואר , מיד לאחר החזרה מלונדון (מישהו אמר: תכתבי שוב יומן על הנסיעה...?)...

כמו שצמח בר ציינה בתגובתה, יש הרבה משמעות במוכנות שלי להפטר עכשיו מההתמכרות הזאת...

אני רק צריכה להבהיר אותה לעצמי...

****************************************

החמין לצהריים של שבת היה מוצלח ביותר.

האורחים אכלו, דיברו, צחקו ונהנו ללא רצון  ללכת () וידי מלאות שריטות מנסיונותי להניא את "כתם" מלטייל מעדנות על השולחן דווקא באמצע הארוחה...

שבוע טוב שיהיה לנו...