שיכחה...חוסר ריכוז...

דברים שלא הכרתי בעצמי...דברים שמאז שאני זוכרת את עצמי, לא היו חלק ממני...

יש לי זכרון מעולה. חזק, ארוך, טוב...

זוכרת שנים אחורנית...

זיכרון ראשון בגיל שנה וחצי לערך, במעון העולים בנצרת עילית, לילה, אני בלול/מיטת תינוקות, אור חלש דולק בפינה, משהו מעיר אותי, אני עומדת במיטה ובוכה וסבתא שלי ניגשת אלי...

קאט.

הזכרון הברור הבא הוא מגיל שלוש לערך, במעברה בהרצליה, אני חולה באבעבועות רוח, מנומרת כולי בכתמים סגולים מהנוזל שאמור היה להרגיע את הגרוד של המחלה, יושבת בפיילה גדולה מלאה במים ומסתכלת באבא שלי מתגלח...

וכך הלאה וכך הלאה...

ילדה שבלעה אנציקלופדיות להנאתה ולא שכחה שום דבר...כמעט שום דבר...

זוכרת כל תאריך חשוב ולא חשוב של מאורעות אישיים וכלליים, אנשים קרובים ורחוקים, כל פריט מידע רציני ושולי לחלוטין, כמויות מידע טריוויאליות נאגרות במוחי ומוצאות משם לכל דורש , בכל עת שיש צורך...

בקרב מכרי ידוע שאם יש שאלה בנושא כל שהוא, כדאי להתקשר אלי קודם לפני שנכנסים לבדוק במקומות אחרים...

ומתוך כך, גם מרוכזת ומאורגנת בחיי.

ארועים נרשמים מיד ביומן, באאוטלוק, תזכורות מצפצפות על כל דבר והכל מתקתק כמו שצריך...

הכל תחת שליטה...

ופתאום...התרופפות...

עושה שטויות בעבודה, שוכחת דברים פשוטים וטרוויאליים ואחרים נעשים רק לאחר תזכורות חוזרות ונשנות, הוזה, מעופפת, איטית משהו...

הפסקתי לקרוא שוב, לא מצליחה למצוא את הריכוז והשקט הנפשי, לשבת אפילו כמה דקות ביום ולקרא בספר...

מאוד לא רגיל אצלי...מבלבל ...

קלודיה כתבה לי בתגובה "...לגבי הזכרון המעופף, תודי שזה קצת נחמד, נכון? להרגיש קצת כמו המפוזר מכפר אזר (ולדעת שהזכרון נדחק בגלל דברים נעימים)..."

ואז פתאום הבנתי...

מעבר לדברים האחרים , הנעימים מאוד שמתרוצצים בראשי עכשיו, יש כאן משהו נוסף...חדש עבורי...

מתן רשות לעצמי להרפות קצת את השליטה על חיי, על עצמי...

מתן רשות לעצמי לא להיות בשליטה כל הזמן. נקודה.

אני חושבת שרק מתוך תחושת בטחון עמוקה ואמיתית בעצמי, אני יכולה להרשות לי את זה ולדעת שמצבים כאלה, של חוסר שליטה לעיתים בחיים היומיומיים, של תחושת חוסר מיקוד וריכוז הם רק סוג של הפסקה שלוקחים בתוך מערבולת החיים כדי לפנות מקום ואנרגיות להמשך...

ולצחוק מהם...