נראה כאילו חזרתי אחורה ימים רבים.

ימים שבהם הייתי נתונה במימד אחד שרק הוא היה קיים

ורק הוא ממלא את

מוחי,

נשמתי

ונשימתי.

וכל שלוות רוחי והרוגע שהיו בי בתקופה האחרונה

פרחו  ונעלמו להם

כמו לא היו

מעולם...

אבל זה רק לכאורה.

כי

אני יודעת היום לתת לדברים להתבשל בתוכי

באופן ובזמן הנכון להם.

הנכון לי.

להעטף עם הדברים המאפשרים לי

לעבד את הנתונים החדשים,

מקלידה אותם לתוכי

ומקבלת תמונה חדשה,

חדת פיקסלים

וברורה

להפליא...