אמר השלט על גבה של אחת הנערות לבושות השחור (כמו בתלבושת אחידה) במה שנראה כמפגש נוסף של צעירי ישרא על גג הקניון בעזריאלי.

וזה לא היה השלט היחיד שם שאמר את דברו בצורה כל כך פשוטה, ברורה וישירה.

הגענו למקום במקרה, מלכת השמורה ואני לאחר ארוחת צהריים בפסגת העולם (לפחות כפי שהיא מצטיירת ממרומי הקומה ה 49) ונפלנו לתוך המולה של אנשים צעירים, המסתובבים או יושבים בחבורות או בקבוצות קטנות שני אנשים לפחות, לבושים בשחור מאפיין ויחד עם זאת דואגים שיהיה משהו נוסף שיתן את הצבע, את הברק של הגיל התוסס והצבעוני הזה.

לחלקם היו גיטרות שנגנו בהם ושרו , והאווירה הכללית היתה של רצון לראות, להראות, להכיר,

להתחבר. 

והיה משהו מאוד מחמם לב לראות את הסקרנות והרצון להכיר ולגלות אנשים נוספים מתוך הכרות ראשונית של כתיבה במקום מסויים שיכולה להתפתח לכל דבר אפשרי, בלי קשר לגיל כרונולוגי זה או אחר,  בתנאי שמוכנים ופתוחים אליו.

"את לא מרגישה כמו בגן חיות?" שאלה מלכת השמורה, ואכן, רק שהחיות שבכלוב היינו אנחנו...

ותל אביב ממרומי הקומה ה 49 של עזריאלי, עם ולמרות האובך החום/אפרפר שאפף אותה היום, מסקרנת, מרתקת ומלאת חיוּת כמו כל עיר גדולה ופועמת במקום אחר עלי אדמות...