השעות האחרונות שלפני החג האחרון.

הולכת בשכונה, בדרך לחדר הכושר, וכאילו מגלה אותה, לאחר שנים שאני גרה כאן, מחדש.

זאת שעה שאינה רגילה עבורי להסתובב בה בחוץ בימי שישי ובערבי חג ויכולתי להרגיש באופן מוחשי כמעט את ההכנות האחרונות של השכונה לפני שהיא מתכנסת לתוך החג.

המספרות עדיין פתוחות.

צריך לסיים את הצבע, הפאן, התספורת לבן, והצפורניים החדשות, מדוגמות ומקושטות.

הקונדיטוריה כבר לא מדיפה ריחות של מאפה טרי והחלות המתוקות האחרונות כמו עומדות מבויישות על המדפים שהולכים ומתרוקנים וכאילו מבקושת שמישהו יקח ולא ישאיר אותן לבד, שם , בחג...

הפיצוציה עדיין פתוחה עם עגלת הפיצוחים בחוץ וכך גם המכולת והקצב.

השאר כבר סגורים.

בגן המשחקים מתרצץ ילד שהמרץ האצור בו מריץ אותו בתזזיתיות ממתקן למתקן, ולידו עומדת , עייפה בחוסר האונים שלה אמא שמתפללת שמשהו מכמות האדרנלין שבו תתחיל להתפוגג וגם הם ילכו הביתה.

עצי הדקל שבפארק במרכז השכונה עמוסים בתמרים שפועלי העיריה יבואו לגדוד לאחר החג.

ואני הולכת בתוך השקט שמופרע רק ע"י רעש המכוניות הרחוקות , אוספת תמרים בגווני חום אדמדם שנפלו על הדשא הירוק, נושכת בחוזקה ומרגישה את המתיקות שאין דומה לך נמזגת לגופי ואת השלווה והרגיעה חוזרת

לליבי...

חג שמח חברים יקרים, חג שפעם היה שמח יותר עם ילדים מסתובבים ברחובות ודגלים צבעוניים ותפוח נעוץ בראשם, והיום הוא פשוט החג האחרון...