ג. הבכור חזר הביתה במפתיע לאחר שקיבל שלושה גימלים עקב התקפת ווירוסים/חום פיתאומיים.

מרק עוף, ביקש עוד מהבסיס.

הכנתי (לפי המתכון של *ארז )...ונזכרתי...

אני והבישול. יחסים מורכבים, סאגה ארוכת שנים ומרובת פיתולים, כמו מין טלנובלה שבה הגיבורים באים והולכים אבל העלילה נשארת אותו הדבר כל הזמן...

גדלתי בבית בו הבישול היה סביר (אחותי תקפוץ מיד ותגיד שאמא שלנו בישלה איום ונורא...), אוכל ישראלי ברובו  וגם קצת טאץ' רומני (כרוב ממולא בתנור שממלא את הבית בריחות משבת בבוקר וגורם לכולם להסתובב ליד התנור ולרייר, צ'ורבה וממליגה שרק אבא שלי אכל), אבל בעוגות, בעוגות היא היתה אלופה...

כשהתחתנתי ועזבתי את הבית הייתי מלאת מרץ כמו כל כלה צעירה להראות לבעלי את כוחי בבישול, למזלו, הוא לא היה רוב הזמן בבית וכך ניצל מנסיונות היצירה המעוותים שלי...

במהלך השבוע לא השקעתי את זמני במטבח ורק בשבתות הייתי עושה נסיונות עלינו ועל עוברי אורח ואורחים תמימים שלא ידעו מה מחכה להם ברגע שחצו את מפתן ביתנו הקט...

בתחילה היו לי קצת בעיות עם הכמויות של האוכל וחברים עדיין אוהבים להזכיר לי איך חשבתי להאכיל 4 מבוגרים בעלי תאבון בריא בחצי חבילה של ספגטי בולונז...

על העוגות עדיף לא להכביר מילים, פשוט חבל, כואב הלב...יציקות בטון אחת אחת...

השנים עברו ואני הייתי עוברת במטבח במין השלמת גורל שהבישול אינו אחד ממעלותי, ומשקיעה במיוחד בחימום טבעול לילדים (אם כבר אז שיאכלו בריא...) , מפעם לפעם חוטפת התקף יצירתי ומשקיעה בעוף בתנור, איזו פסטה ברוטב עגבניות או שמנת וכיוצא באלה...

ולפתע היתה לי עצירה מוחלטת.

לא נכנסתי למטבח.

זה היה חד , מיידי ופתאומי. עמדנו לפני שיפוץ המטבח והטעון שנתתי לעצמי היה שאני לא סובלת את המטבח הישן ומחכה לחדש כדי לחזור ולבשל...

נניח.

במהלך השבוע הילדים היו אוכלים אוכל מוכן/קפוא ומחומם ובשבתות, היינו אוכלים אצל אמא שלי.

המטבח שופץ , הורחב והוחלף וחזרתי לבשל כמו לפני כן, קצת משקיעה, לא משהו...

ואז אמא שלי חלתה.

שוב הפסקה מוחלטת וטוטאלית ...

כלום, שום דבר, נאדה, גורנישט.

ואני לא מגזימה, ממש לא.

לא יכולתי להתקרב למטבח, לא יכולתי לעשות דבר מאשר להוציא שניצל וצי'פס קפואים, או כל אוכל קפוא אחר,  ולדחוף אותם לתנור.

בשבתות עדיין היינו אוכלים אצל אמא שלי או בחוץ וזהו.

אמא שלי נפטרה ואני עדיין לא מסוגלת להכין שום דבר מעבר לחביתה...

חזרתי למטבח ובצורה אחרת, באופן הכי בנאלי שיכול להיות...

א. הצעיר חלה בשפעת, קראו לי מהעבודה והוא ביקש בטלפון שאני אכין לו מרק עוף...

זכרתי במעומעם מה צריך למרק חוץ מהעוף עצמו , הגעתי הביתה, והתחלתי להכין ...

זהו.

שוב טוויסט בעלילה המותחת...

הבישול הפך למשך שנים לציר מרכזי בחיי...

ספרי בישול נקנו, ביליתי שעות באינטרנט באתרי מתכונים, פורומים, הכנתי לי ספריית מתכונים ובה מאות מתכונים.

תכנון הארוחות  הפך  לחלק בלתי נפרד מההנאה לפני הבישול עצמו. את ארוחת השבת הייתי מתחילה לתכנון בתחילת השבוע,  הכנת ארוחות חגיגיות בחגים הפכו לעונג מתמשך, ארוח להנאה עצומה...

באדניות במרפסת גידלתי מגוון צמחי תבלין, עגבניות ונסיון שלעיתים הסתיימו במפח נפש לגדל תפחי אדמה, מלפפונים ותות גינה שעדיין לא הצמיח אפילו פרי קטן אחד...

לא היתה כמעט  תוכנית בישול בטלווזיה שלא הכרתי אותה על בוריה, ומנחי התוכניות הפכו לבני בית ומכרים וותיקים...

ביקור בסופרמרקט היה עבורי כמו ביקור ביורודיסני לילדים, ביקור בחנויות מתמחות לתבלינים,  לכלי מטבח  ודברים שונים הקשורים לבישול, היה גורם לי עונג השווה במידה מסוימת לאורגזמה...

באותם הימים אם היו שואלים אותי מה אני רוצה לעשות בחיי, הייתי עונה ללא היסוס , לבשל וכמה שיותר...החלום שלי היה לעשות הסבה מקצועית לזה...

בני הבית נהנו כמובן מפירות השיגעון שלי ופיתחו לעצמם חיך אנין והרגל לארוחות מגווונות ומפנקות...

ואז הכל השתנה אצלי...

השינוי היה גדול וחזק בכמעט כל התחומים בחיי, חסכים ודברים לא סגורים החלו להתמלא ובבת אחת, יצאתי , שוב , מהמטבח.

לגמרי...

אין לי סבלנות יותר לבשל, זה לא מעניין אותי, לא גורם לי להנאה, ובמידה מסויימת, נראה לי בזבוז זמן אדיר לבלות במטבח...

במהלך השבוע הילדים מחממים לעצמם משהו מהמקפיא או מזמינים משהו מבחוץ, אין יותר ארוחות מושקעות בשבתות  , בחגים אחותי (שתחייה ) מכינה את רוב המאכלים המיוחדים ואני מסתפקת בהכנת מרק עוף, סלטים, תוספות וקונה את הגפילטע פיש בעצמי...

לעיתים אני מכינה משהו קצת יותר רציני, כמו החמין לפני שבוע, עוף בתנור עם תפוחי אדמה וכו', אבל לא משהו שדורש ממני יותר משעה מקסימום במטבח...

המשפחה קיבלה את זה לא קל ובמשך חודשים הם חיכו וציפו בשקט שאת אתעשת ואחזור לעצמי, עם הזמן הבינו שבינתיים אין אור בקצה המנהרה שאליה נכנס המטבח שלנו...

למה הזיגזג הזה?

למה לעיתים הבישול והשהייה במטבח הם פסגת מאוויי ובזמנים אחרים, משהו שעצם המחשבה עליו גורמת לי לתחושת מועקה...?

מה הוא מייצג עבורי שמביא אותי לקיצוניות כל כך גדולה בקשר אליו?

אני יודעת שבשנים האחרונות , בישול (יחד עם העבודה בגינה) היה סוג של בריחה מהדברים שהכאיבו ולא אהבתי בחיי ולא יכולתי להתמודד איתם, הוא מילא חסכים שאחר כך התמלאו בדרך אחרת ולא הייתי צריכה אותו בצורה הזאת, שוב.

אני לא בטוחה שזאת התשובה המלאה, אבל זאת התשובה שיש לי כרגע...

ובינתיים בשבת הקרובה, עדיין אפשר להכין בשר על האש, סלט ירוק ותפוחי אדמה בתנור.

בתיאבון...