הוא זה שמתנגן בתוכי כל הדרך...והיום יצאתי להליכה עם "hello" השיר החדש של אביב גפן וסטיב ווילסון...

בוקר קצת שונה היה לי היום...

רובו היתי לבדי, דבר די נדיר, כשברגע הראשון היה הפחד המוכר מלהיות לבד עם עצמי. נסיון לארגן חברה לארוחת בוקר לא צלח וכך יצאתי לבדי לעיר הגדולה לסידורים וגם קצת שיטוטים וקניות...

לאחר הביקור בבנק (האם ידעתם שהבנקים שומרים את כרטיס האשראי החדש שלכם רק במשך חודש וחצי ואחר כך מבטלים אותו?  אני לא ידעתי וכך , ארבעה חודשים לאחר שהכרטיס שלי חיכה לי שם לשווא ובוטל, נאלצתי להזמין חדש...), ישבתי לי ב"לחמים" (מהקונדיטוריות הטובות בארץ על פי ה"טיים אאוט"), על קפה, קרואסון וגם סופגניה (שחיתות!! שחיתות!!) . משם יצאתי גם עם לחם בריוש טרי (לשבת בבוקר) ולחם כפרי לסנדביצ'ים של יום ראשון.

בחנות של "תה ויסוצקי" קניתי לי תערובת חליטת פירות וקינמון בשם "ליד האח", קופסת תה מצויירת ומקלות של סוכר חום לבחישה בתוך התה (אמרתי חורף של הנאה השנה? אמרתי...).

משם נסעתי לעזריאלי.

יש משהו במקום הזה שכל פעם מחדש נותן לי תחושה חזקה מאוד של חו"ל, של "לא מכאן"...

קבעתי עם ג. בעלי, שחזר מטיפול שיניים, בטאוור רקורדס ומשם יצאתי עם שלל של 4 דיסקים חדשים (שלושה שניקנו ואחד מתנה), מוסיקה אלקטרונית (Zegunder הרכב ישראלי, Royksopp בסיור באירופה יחד עם Moby ), אסיד ג'אז (מלקולם מקלארן Paris) ודיסק מתנה של d.j. אייל ברקן.

היה משעשע לראות את פניו הנבוכות משהו של המוכר בחנות כשהבין שאני יודעת בדיוק מה אני מחפשת בתחום הזה ואולי אפילו יודעת קצת יותר ממנו...

ז'קט קורדרוי חום, מונח עלי כאילו נתפר במיוחד עבורי () חיכה לי בקסטרו ממשיך את הנסיונות שלי להכניס לארון בגדים בגזרות, צבעים וסוגי בדים שלא הייתי מורגלת בהם בשנים הקודמות...

למותר לציין שהרכישות הללו קיבלו מיד את התואר המרגיע של "מתנות יום הולדת" מוקדמות....

*******************************************************

דברי איתי עד שהחבר שלי יגיע, ביקש ג. הבכור כששוחחנו בטלפון.

יצאה שיחה מדהימה...כזאת שהמון זמן לא דיברנו בה...

על פוליטיקה ואקטואליה, עליו והצבא , על אחיו ואיך הוא מסתדר עכשיו, עלי, על השינוי שלי ואיך הוא מרגיש איתו ("מצד אחד את צעירה יותר וזה טוב אבל מצד שני, את עושה דברים שאני עושה וקשה לי עם זה לפעמים..."), על בכלל...

החבר הגיע.

היה לי כיף לשוחח איתך , אמרתי לו, גם לי , השיב...

אושר צרוף...פשוט.

************************

היה זה שבוע שבו פחדים שחשבתי שעברו ממני לבלי שוב, צצו ועלו מתוך המקום העמוק ששם הם שוכנים ביום יום...

דווקא אני שיודעת ומאמינה שההסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה במדוייק צריכה לדעת שדה ז'וו זה רק דה ז'וו...

לא הייתי צריכה אישור לכך שהכל בראשי בלי שום אחיזה במציאות, בתוך תוכי ידעתי את זה עוד ברגע שהמחשבה עברה בראשי וכמו מי קרח עברו בוורידי.

לא הייתי צריכה לשמוע ממנו את הדברים שאומר לי כל יום, כל הזמן, את המעשים שעושה כל  יום , כל הזמן...

אני עדיין צריכה לעבד את הדברים בתוכי...

אני עדיין צריכה ללמוד להאמין בעצמי, ברגשות שלי...

אני עדיין צריכה ללמוד...

***************************

אחותי התרגשה מפוסט יום ההולדת והודתה בתגובות לכל המברכים, אני התרגשתי לקרוא את הברכות שלכם ....

חברות יקרות מאוד שלי התפרעו במגרש המשחקים של הבלוג הרציני יתר על המידה לעיתים שלי, והדו שיח שבינהן ובין המגיבים האחרים, הביאו אותי, ואת הקוראים לצחוק עד כדי דמעות ...וסוף סוף היו גם לי 100 תגובות לפוסט אחד...יש!!!!  

(הרבה סוגריים יש בפוסט שלי היום..., הנה עוד אחד...)

שבת של אמצע דצמבר, שבת שלפני יום ההולדת שלי...

שבת של טוב לכולם , חברים יקרים...