אני תמיד חלמתי על שימלה לבנה צחורה, עם תחתית רחבה , כזאת שמתנפנפת מסביבי, ותחרה, המון תחרה...בסוף התחתנתי עם השמלה הכי רחוקה מהחלום שלי והכי מלח הארץ/ארצישראלית שיכולה להיות...

היא לעומת זאת,מפנטזת  את זה הכי רחוק מעוגת הקצפת המקובלת, הכי טרנדי שיכול להיות ושיהיה שם גם צבע וורוד....

זאת היתה הסיבה האמיתית לטיול בצפון רחוב דיזנגוף...האיזור הטרנדי/משופץ ששזור בחנויות מעצבים נחשקים המעוצבות בסגנון מינימליסטי/מאופק/מעודכן...

וזאת,טיול בין חנויות מעצבים, היתה הסיבה שהיא נתנה לי כשהציעה שנסתובב שם בערב, כן וגם יום ההולדת המתקרב...

מיליון וחצי שנים לא הייתי שם, אולי הגיע הזמן להציץ ולבדוק...

כשהגעתי לא הייתי במיטבי...מצב רוח ירוד במקצת ללא סיבה הגיונית ניראית לעין, אבל זה לא משהו שאי פעם הטריד את מצב רוחי כשהחליט לרדת...

לה, לעומת זאת, היה מצב רוח טוב  שהספיק עבור שתינו...

עוד כשישיבנו במקום החביב שבו התחזקנו עם סלט עלעלים, גרעינים וגבינת צאן (אני) ומרק פיטריות חם (היא) מזג האוויר הודיע לנו שיש לו שינוי בתוכניות...

טיפות גשם כבדות וברקים פוטוגניים הוכיחו לנו שיש דברים בגו, אבל לא אנחנו נשנה את תוכניותנו בגלל סיבות קלות משקל כגון אלו...

עקשניות אבל לא מטומטמות...

לילה. סופת גשמים עזה. שד' נורדאו בעיר הגדולה. קיוסק. גגון. ספסל מתחתיו.

ואנחנו, לא מפסיקות לדבר אפילו לרגע אחד...

סוראליזם בהתגלמותו...

בהמשך הערב מזג האוויר הראה התחשבות רבה יותר, ואנו תוך כדי הליכה איטית אך בוטחת על המדרכה הרטובה, בוחנות כל חנות וחנות, מעירות, בוחנות, משוות,  חולמות, מפנטזות, ובסוף שונאות עד כדי הקאה את כל שמלות הכלה הבנאליות הללו, בגזרה הישרה/מתנפחת,  עם מחשוף הסטרפלס חושף הכתפיים , פאייטים/יהלומי הזכוכית/אבני חן/פרחי בד המשובצים/תפורים  על בדי המשי/שיפון/תחרה פראיים...

והכי כיף, חוץ מהשיחות הבלתי נגמרות , הכי כיף היה ללכת ברחוב הריק, השקט והכל כך שונה מהמולת היום,  ולאכול תירס חם ולוהט הישר מתוך הסיר...

בפעם הבאה, סיור שמלות כלה ברחוב בן יהודה המיתולוגי...מישהו מעוניין להצטרף...?