| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 1/2003
 ואז ג. פנה אלי ושאל אותי:
את רוצה עכשיו לנסות ולחוות כל דבר, כמו הג'וינט, אז אולי תפגשי גבר ותרצי לחוות רומן איתו...זה יכול להיות?
הסתכלתי בו. שותקת. מנסה להסתיר את ציפורני הנעוצות בידי...
זה היה בתחילת הפגישה עם ע. היועץ שלנו.
ציינו שהשבועיים האחרונים לא היו מלאי ארועים, די שקטים ומשעממים...כשפרטנו יותר גילנו שלא כך הדבר...
ג. דיבר על סדר היום החדש שלי, העמוס יותר בפעילויות ובפגישות עם חברים ואנשים אחרים ועל כך שהרגיש קצת כעס עלי שפתאום אני לא בבית. אני דברתי על התקף החרדה שהיה לי, על החשש לחזרתה של "פמה הישנה".
ואז שאל אותנו ע. האם נוח לנו יותר להתרכז ולהעלות דברים מוכרים ופשוטים יותר לחשיפה כמו כעס למשל, מאשר לדבר על פחד מנטישה (אצל ג.) או לדבר על החשש שלי לחזרה אחורנית, לדיכאון , מאשר לשאול את עצמי האם כל האנרגיות הללו שאני מסתובבת איתן, הרצון לגמוע עוד ועוד מהחיים אינו משהו מאני (ממאניה-דפרסיה) שדוחף אותי קדימה...
הסתכלתי בו בשתיקה. המומה.
בדיוק על זה חשבתי לפני מספר ימים. העליות והירידות הללו במימד הרגשי והאנרגיות שזורמות בתוכי, הרצון לעוד ועוד עיסוקים זה כמו מאניה-דפרסיה (וגם חשבתי: איפה אמא שלי כשצריך אותה...).
המחשבות הללו עברו בי בחטף ומיד סילקתי אותן הצידה וצחקתי על עצמי. אולי כי זה באמת הפחיד אותי?
והיום ע. העלה אותן בלי שרמזתי אפילו. ולא יכולתי לספר עד כמה הנפילות שלי קשות לעיתים ולמה הן קשורות...
וע. שאל אותי: את רצית שאני אגיד את המילה הזו נכון?
נכון. כך אולי אדע מאיש מקצוע אם יש בזה משהו, אם זה נכון.
"לא. אין. אין כאן שוב דבר מאני, כי יש לך שליטה על התהליך ועל הדברים שמתרחשים בו. אבל יש כאן פחדים שהם עמוקים ואנו משתמשים בדברים אחרים כדי לחפות עליהם...
ואז באה השאלה של ג. , זו שרשמתי למעלה...
הסתכלתי בעיניו. לא ממצמצת.
לפני חצי שנה היתה לי תשובה ברורה מאוד לשאלה הזו, אמרתי לו.
היום אין לי.
אם אתה מחפש תעודת ביטוח, אני לא יכולה לתת לך.
גם אתה לא יכול לתת לי.
אני לא מתכוון לוותר עליך, אמר ג.
הבנו שאנחנו מוכנים להכנס ל"בריכה" ביחד. אותה בריכה מטפורית שע. דיבר עליה, הבריכה עם כל הדברים הבלתי גמורים, שהקשים שאנחנו סוחבים אתנו שנים.
עד עכשיו ג. לא היה מוכן.
הוא השתנה. הוא משתנה כל הזמן.
אתמול אמר שהוא מוכן, הוא יכול לקפוץ ל"בריכה".
ע. אמר שלא יהיה קל, אפילו עם רמת הפתיחות וגילוי הלב שביננו.
אנחנו מוכנים אמרנו.
וכך יהיה. ניכנס ל"בריכה". עברנו שלב.
ואני, אני הרגשתי לאחר הפגישה כאילו עבר עלי מכבש...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
