עולם של נשים, ללא דריסת רגל לגברים.

עולם ומלואו בזעיר אנפין.

אהבה.

שנאה.

פחד.

כאב.

בילבול.

תהייה.

צחוק.

ודמע.

חיים.

מוות.

מים שמהווים את הגבול בין הטומאה לטהרה.

מים שְמֶחיים.

מים שכמו ממיתים תחושות חיים.

וכיסוי האמת הבוטה והנראית כל כך לעין ,  באימרות חכמים ואחיזה בקרנות מזבח של "ההלכה" וה"תורה".

הליכה עם הזרם.

עמידה ייחודית מול הזרם.

ובסופו של דבר, אחוות נשים.

עולם אחר.

מסתורי, מסקרן, מרתק.

עולם שלנו.

(ההצגה "מקווה" תאטרון בית לסין)