| 1/2003
 היו גם דברים אחרים
היתה שבת אצל אחותי בצפון.
פגישת החורף על סיר חמין. אנחנו, וגם אורלי ורוני מרמת הגולן.
יצאנו מוקדם, בסביבות 9 בבוקר. הכבישים ריקים, שטופים לאחר הגשמים של יום שישי והלילה.
נסענו רק ג. ואני. הבנים שלנו וויתרו. הם בגיל שכבר לא נוסעים עם ההורים. אני מודה, זה לא ממש מצער אותי. לפעמים אני נהנית להיות רק עם ג. לבדנו, כמו זוג צעיר... טוב, אף פעם לא נחשבתי ל"אם הבנים" אחת כזו שהחיים שלה קיימים רק עם ילדיה...
החלטנו לעצור בתחנת הדלק ביקום, "קפה בונו" (מומלץ מאוד) ואני פוגשת שם את מאדי ואייל והבנות. חיבוקים , נשיקות. היא לא ראתה אותי מאז שהפסקתי לעבוד אצלה, יותר
מ - 3 שנים.
ההבעה על פניה היתה בהלם מוחלט. שתינו תמיד היינו מדברות על המשקל שלנו, היא תמיד היתה מנסה עוד דיאטה ועוד אחת ואילו אני, אוכלת בכיף כל דבר ושלימה עם עצמי וגופי.
דבר ראשון היא שאלה אותי: איך, איזו דיאטה? שום דיאטה, משהו אצלי...שמחה עבורי, נפרדנו בחיבוקים.
היה נחמד לראות אותה. הוא נשאר מגעיל כמו תמיד...
המשכנו בנסיעה. לא ירד גשם אבל השמים היו מעוננים עם עננים אפורים/שחורים כבדים. ישבנו במכונית שומעים מוסיקה, שותקים. השתיקה הזו שלנו שלא מלחיצה, שלא דורשת לשבור אותה. שתיקה של אינטימיות, של ביחד.
ואני מרגישה את השמחה בתוכי.
עוברים את צומת המוביל, מתקרבים. עולים בהרים. ענן יורד עלינו, מכסה אותנו, את ההרים, את הישובים.
אנחנו מסתכלים אחד על השני וצוחקים. זה כל כך מוכר לנו...5 שנים ישב לנו בחורף ענן על הבית. הר גילה.
הגענו למ. אחותי. הם לא ראו אותי 3 חודשים. גם הבגדים שלי היום בהחלט שונים מאלו הישנים.
זה מדהים, היא אומרת לי. זה מדהים איך שאת נראית...
אמרתי לה ששידרו לפני מספר ימים את התוכנית שצולמה לפני שנה ונראיתי בה כל כך רע.
פשוט התביישתי לראות את עצמי...
עשר שנים שתקתי, אמרה אחותי, עשר שנים התאפקתי לא להגיד לך כלום על איך שאת נראית כי פחדתי "לחטוף" ממך (והיא צודקת, היא היתה חוטפת...) ועכשיו...
הביקור היה מהנה כל כך.
הילדים הקטנים שלה שמאמצים אותי, מחבקים, מנשקים , מתרפקים עלי (שלי כבר אוסרים עלי כל מגע...), הפגישה עם אורלי ורוני שלא ראינו מראש השנה, השיחות, הצחוקים, הביחד...
היחסים שלי עם אחותי השתנו לגמרי...אני אכתוב על זה פעם ...
היה כל כך טוב שאיך שעזבנו הרגשתי את הדכדוך, אבל על זה כבר כתבתי ואני אחרי...
אוהבת כל כך את הפגישות הללו. אולי ביום העצמאות השנה, הפגישה המשפחתית המורחבת תהייה אצלנו... ממש מתחשק לי...נראה.
************************************************************
אתמול הלכתי לאחר צהריים של פינוק במכון קוסמטי לידי, עישיתי שם פעם מסאג' ומאז הם לא עוזבים אותי . הם נותנים את הפינוק הזה במחיר מאוד נוח, אז לקחתי.
התחלתי בג'קוזי. הבחורה מלאה אותו במים, שמה פירות בצד, ושפכה אמבט חלב וקצף והפעילה אותו.
ישבתי לי בתוך המים החמים, מנסה להכנס לשלווה שכל כך רציתי אתמול, מתרגעת, יושבת עם עינים עצומות, מנקה את הראש, ופתאום אני מרגישה משהו מלטף את צווארי, פי ...אני פותחת עיניים ו...כמעט טבעתי בתוך הקצף...
הוא עלה ועלה ועלה, כיסה את הנירות בצד (לא כיבה את כולם למרבה ההפתעה אלא נתן להן מין אור מסתורי כזה...) והתחיל לגלוש מחוץ לאמבט...
התחלתי לצחוק. הרגשתי כמו כוכבת קולנוע שמכוסה בקצף עד החזה (איפה...פירס ברוסנן כשצריך אותו...?)...
כיביתי את הג'קוזי ונשארתי לשבת בתוך הקצף. לקחתי אותו בידי והתחלתי לשחק כמו ילדה קטנה. מסתכלת בבועות הצבעוניות שלרגע נמצאות ופוף...נעלמות... ועלתה בי המחשבה: כך הם לפעמים החיים כל כך ציבעוניים וקלילים לפעמים ואז הכל משתנה בבת אחת...משפט בנאלי אבל נכון.
המסאג' אחר כך היה מצויין, פשוט נמנמתי עמוקות כשאני מרגישה מרחוק את העיסוי , הריחות, המוסיקה, והאור האפלולי שבחדר.
אני יכולה לבלות כך ימים...
בערב הלכתי עם ג. למסעדה (קיבלתי גם קופון לארוחה), הוא היה כל כך עייף שכמעט ונרדם על הצלחת...
**********************************************
והיה גם הפיגוע. לא מתעלמת. קיים כל הזמן בראש. אבל אני כבר לא כל כך בתוך זה כמו פעם.
שומעת, מתעדכנת , מצטערת , כועסת על חוסר התכלית והתוחלת, וממשיכה הלאה...
********************************************
היום אני נוסעת לתל אביב לפגישה עם ע. היועץ. ובערב יש לי התעמלות. החלטתי לרשום בצד, ברשימה את ההקפים שלי נכון לעכשיו (לא, לא היקף החזה למי שמתעניין...) ולבדוק כל חודש את השינוי.
אם היא קורעת לי את הצורה שלפחות אהנה מזה...
***************************************
ביום שישי בערב היינו בסרט ההמשך ל: "בא נדבר על זה שנית" עם רוברט דה נירו ובילי קריסטל.
ההמשך אינו נופל מהמקור, הדיאלוגים מצחיקים והשחקנים מצויינים. סרט מומלץ.
**********************************
אני יושבת במשרד, עבדתי יפה היום, שומעת קטעי מוסיקה קלאסית שקשורים לאנגליה שתמיד מרעידים לי את הלב, שמש מטריפה בחוץ.
אני יוצאת לשתות ממנה קצת.
ומחייכת.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
