| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 1/2003
 זה חוזר...הגוף מאותת לי?
אתמול
יוצאת מהמשרד בשעה 16.00. השמש בחוץ מכה בפנים. עד עכשיו הייתי חזקה.
פתאום נשברת, בוכה, לא יודעת למה.
נוסעת לתל אביב. מדברת עם חברה.
כל הדרך לא מפסיקה לבכות.
ככה אגיע לפגישה עם היועץ?
חייבת לאסוף את עצמי.
מגיעה.
ג. עדיין בדרך.
יושבת בחנות הלחם, שותה קפה. נרגעת.
ג. מגיע.
נכנסים לפגישה.
לא קלה.
מדברים על בדידות בתוך הזוגיות, על ממדים שונים שיש לכל דבר, לכל תחושה, על קבלה ופרגון אבל גם קנאה ב-, קנאה ל-, חילופי מקומות ביננו, הבלוג והעולם שהוא מהווה עבורי עולה שוב.
יוצאת מהפגישה תשושה.
נוסעת הביתה. בוכה כל הדרך. למה?
התעמלות.
חימום, קפיצות, אירובי, מוסיקה.
תרגילי בטן, מתיחות. הבנות מדברות על מתכונים. בגדים.
לא משתתפת. מאזינה. זה מצחיק אותי.
עוד מתיחות. הבטן התחתונה שלי. חייבת לעבוד עליה. השאר, לא רע, לא רע בכלל...
מתאמצת. עוד. לא מוותרת לעצמי.
השעור נגמר.
יוצאת ומסתכלת על ריקודי העם. הקצב, המוסיקה, רוצה להצטרף . מרגישה שאין לי כוח.
הולכת לכיוון הבית. נכנסת לפארק. לא רוצה לעלות הביתה. עוד סיבוב.
בוכה.
למה? למה את בוכה? מה קרה? כלום. אני לא יודעת.
אני לא מרגישה טוב. עוד פעם חטפתי משהו. כבר יומיים לא ישנה טוב בלילה, הגרון כואב, האף דולף.
לא רוצה להיות שוב חולה. אין לי כוח. רק גמרתי את הסיבוב הקודם שלקח לי חודש.
הנפש והגוף שלי מאותתים לי משהו? שוב? אולי תדברו איתי וזהו? בלי איתותים?
עולה הביתה.
רוצה להכנס לישרא. לקרוא את החברים שלי משם.
נכנסת דרך הדוא"ל. רואה שיש מייל מד.
לא פותחת אותו. לא מכניסה אותו אלי הביתה. זה יחכה למחר למשרד.
שומעת מוסיקה, קוראת את החברים שלי.
מגיבה.
ג. פותח את הדלת, את באתר שלך (שלי? יריב, לתשומת לבך...), כן, אני קוראת קצת...
בלי שארגיש השעה כבר חצות.
מתארגת. הגרון שורף לי.
נרדמת...
בוקר.
ג. אומר לי, אני מבין את הרצון שלך אתמול להיות באתר.
אבל מה אתה מרגיש חוץ מההבנה? הייתי לבד, היית חסרה לי, אבל אני מבין ...
אני מרגישה סחוטה, ללא שום אנרגיות.
הולכת לקופת חולים. תור לרופא, בדיקות דם.
כן. מתחילה אצלי כנראה שפעת וירלית, כך אמר הרופא, יש לי אודם בגרון, קולדקס, סוכריות לגרון.
לא רוצה להשאר בבית. לא צריך. איך שאת רוצה.
לא לעשות בדיקות דם. כשתבריאי. טוב. לפחות זה...
מגיעה למשרד.
פותחת את המחשב.
עכשיו אני יכולה לקרוא את המייל מאתמול.
היה עסוק ולחוץ כל היום, קיבל את תוצאת בדיקת ה MRI, הולך בערב לרופאה כדי לקבל הסבר.
מחזירה לו מייל, מה התוצאה?
חוזר אלי, אין שום דבר לא ידוע ולא צפוי(תודה לאל...), אפשר לנתח.
ירדה לי אבן מהלב? ירדה.
ולמה את לא רוצה ללכת הביתה? את בין כה וכה לא עושה כלום...
כי אני מפחדת...
די. נלך לעבוד קצת.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
