בדרך חזרה, בנסיעה בלילה, חשבתי על ד. בנועם. בלי לחץ. בלי כאב. ופתאום תוך כדי המחשבות שרצות לי אני שומעת שיר מתנגן לי בראש ולא מרפה...

ואז הבנתי למה אני מרגישה אליו כפי שאני מרגישה...

I've got you under my skin
I've got you deep in the heart of me
so deep in my heart, that you're really a part of me

I've got you under my skin

I've tried so not to give in
I've said to myself this affair never will go so well
But why should I try to resist, when baby will I know so well

That I've got you under my skin

I'd sacrifice anything come what might
For the sake of having you near
In spite of a warning voice that comes in the night
And repeats, repeats in my ear

Don't you know you fool, you never can win
Use your mentality, wake up to reality
But each time I do, just the thought of you
Makes me stop before I begin

'Cause I've got you under my skin

פרנק סינטרה כמובן.

ואם זה כך, ואני מרגישה שהוא נמצא תחת עורי, הרי אין לי מה להלחם בזה כי אני לא יכולה לפשוט את עורי מעלי נכון? .

ועם התובנה הזו הלכתי לישון, קמתי איתה בבוקר והיא מלווה אותי כל היום. וטוב לי איתה.  וצריך לזכור אותה גם ברגעים הקשים והכואבים יותר כשיגיעו.

אבל היום טוב לי.  .