מדהים לראות איך סיטואציה מסויימת צרובה בתוכנו, כך

שאפילו כשהאדם הוא אחר,

המנגינה של המילים שונה,

מילים אחרות נוספו,

ולמרות זאת

אני מוצאת את עצמי

בבת אחת,

כמו בובת סמרטוטים

חסרת אונים,

נזרקת למקום בו

מי הקרח

זורמים

בדמי...

(ובכל פעם ההתאוששות היא מהירה יותר, ובכל פעם אני למדה מחדש שהדה ז'וו הוא רק בתוך ראשי.

ובליבי...)