ריח מתוק של  עוגות היכה באפי כשיצאתי מהמכונית בחניה ליד הבית.

כמו רצה לסגור במתיקות את לילו האחרון של החודש , ולפתוח

באותה המתיקות את תחילתו של זה שבא אחריו.

מחשבות טסות בתוך מוחי ומתפוגגות עוד לפני שאני מצליחה להבין לעיתים את הדברים שהן מעלות בי, משאירות אותי פעורת פה ותוהה להבין מה כאן היה וכבר נעלם...

התרגשות מהוססת.

ריגוש מטיס לגבהים.

תהייה...

ידיעה בוטחת.

ותחושת בטן שמחייכת אותי לפרקים.

ימים של אפור.

ימים של זהב.

דקות אחרונות של

נובמבר.

חודש האפור שלי.