שרים  Coldplay בפול ווליום במשרד שבו נשארתי לפתע

לבד.

הדוקטור בשבוע מילואים.

מוניקה יצאה מוקדם מהרגיל (יש!!).

ובאופן יוצא מגדר הרגיל יצאו גם כל השאר מוקדם,

ופתאום

נשארתי לבד במשרד...

הגברתי את המוסיקה (למוניקה אוזני רדאר רגישות ששומעת את Tripping של רובי וויליאמס גם כשהוא מנוגן בלונדון עצמה),

voyage , voyage שר לי המחשב ואני מטופפת לי בצעדי ריקוד במסדרון הארוך מצפה שבכל רגע מישהו יפנה אלי מתוך החדרים,

אבל לא.

רק אני.

כאן.

הד מחזיר אלי את נגיעות המוסיקה ואני נעטפת

בתוכה...

המועקה של אתמול בערב התפוגגה בזמן ובמקום שידעתי שתתפוגג, ותוך כדי כך הבנתי את הצורך המסויים שעדיין קיים בי, את השינוי שעבר עם הזמן  ואת הדרך שלי לקבל אותו.

אבל על זה בפעם אחרת.

עכשיו פמה רוקדת במסדרון...