אמר לי הבכור בשיחת טלפון לא רגילה באמצע השבוע, לאחר ששאל לשלומנו ומה חדש בבית וגם הקשיב בסבלנות, מרובה יש לציין, לתשובתי הארוכה והמנומקת (עד שהוא כבר מתקשר, אני מנצלת כל רגע ).

היה לי ברור כמובן שלא רק לשם שמיים התקשר הבחור אלא שישנה סיבה נוספת וזה בסדר לגמרי מבחינתי.

קיצוני, אמרתי , נושמת נשימה עמוקה ומכינה את עצמי לגרוע מכל (?!?!) , מה למשל?

אני רוצה לקחת את המכונית משישי בצהריים ועד לשבת בצהריים /אחר הצהריים.

אוקיי, אמרתי, זה לא ממש קיצוני.

עוד לא הגענו לקיצוני, אמר כשהוא מצחקק צחוק מתוח במקצת.

אני רוצה לנסוע לצאלים.

או.

לג. הבכור יש חברה.

סיפור קצר יחסית אבל מתקדם יפה וצובר תאוצה.

ולא דבר רגיל הוא כי החברה האחרונה שלו היתה בכיתה יא' ומאז יש לו רק ידידות אבל לא מעבר לזה, נוסף לכך, ידוע לכל (לכל? מי זה לכל? כל העולם כולו? בסין יודעים את זה? למה תמיד את צריכה להגזים...) שקשה לחייל קרבי להכיר בחורות שיהיו מוכנות לחכות להם בשבועות הארוכים עד שהם באים הביתה לסופ"ש קצר ובו הם מתים לישון.

נוסף על זה ישנה העובדה שג. הבכור אינו משפריץ על סביבותיו רעש וצילצולים ואת האייכויות שלו (וישנן רבות כאלה, ואני אפילו לא מתיימרת להיות אובייקטיבית! ) מגלים לאו דווקא בפגישה הראשונה שבה הוא לרוב עדיין סגור ומופנם.

אבל שם נגעו הדברים אחד בשני ועופרה (לא, זה לא באמת שמה אבל יש לו את הצליל הארצישראלי של השם האמיתי שלה) פרצה לחיינו בסערה שקטה.

היא חמודה.

יש בה משהו ישראלי לא פלצני ששובה את הלב, ומאז שהם ביחד כאילו התעגלו הקצוות החדים לפעמים של הבכור היקיר לי.

היא כבר ישנה אצלנו פעמיים ומכאן יצאה לבסיס , כולל פעם אחת בה ג. הבכור נסע לפניה ואני נשארתי איתה לארוחת בוקר וכוס קפה ואחר כך הקפצתי אותה לתחנת האוטובוס (היה  לי מאוד משונה ויחד עם זאת מהנה שפתאום ישנה אישה נוספת בבית...).

והיא גם קרבית.

לגמרי.

שבת ראשונה שהיא נשארת והוא נוסע אליה.

ופתאום נזרקתי עשרים ושמונה שנים אחורנית.

שבת בבסיס.

קבלת שבת ביום שישי בערב, חמין בצהריי השבת, ובין לבין ההסתובבות חסרת המטרה בבסיס, שרותיי בנות (בול קליעה, אלוהים אדירים!!!) באמצא שדה בוץ שחורברמת הגולן , בילוי במועדון עם סרט וידאו אחד שחוזר בלופ (אני חושבת שהיתה שבת שבה ברקע רץ כל הזמן הסרט "2001 אודיסאה בחלל" , ולא, אל תשאלו אותי על מה הסרט, אין לי מושג קלוש!!)  והשהייה בתוך החדר לשעות ארוכות של יחד מענג ומחבר.

עשרים ושמונה שנים והוא נוסע אליה במכונית עם שלל סירטי DVD מהבלוקבאסטר ובכל זאת, וכאילו שום דבר לא השתנה...

קיצוני?

צחקתי בתוכי.

רק אבא שלו , כגבר מצוי, מעשי ולחוץ, נכנס ללחץ מעצם הנסיעה הארוכה במזג האוויר הסגרירי.

ואז הזכרתי לו.

והוא חייך...

שבת שלום חברים יקרים, חורף , פוך, חמין, תה חם, גשם, סערה, חמימות פנימית...כיף. (וכן, זה הבלוג של פמה אם מישהו חשב שטעה בדרך... )