הרגשתי כאילו אני עולה על

גדותי,

כמו האיטו כוכָבָי את מהלכם השמימי.

ופתאום הכל הרגיש לי

שטוח

וכל תחושותי היו על הילוך נמוך, כזה שכמעט ולא

מרגשים בו.

נאבקת לא להכנע לפחד, מחפשת סביבי

הרים  

לטפס עליהם.

ואחר כך, במשרד, הקלחת הרגילה, ומוניקה נתנה את השואו הרגיל שלה שהוא כבר לא רק אלי ועלי אלא נוגע בכולנו כאן, ורק מביא לפרצי צחוק מעורבים בסוג של רחמים וקירבה גדולה יותר בין כל מי שהוא לא

מוניקה.

והכי הכי היה לשמוע את הדוקטור מסביר למיטל, מנהלת החשבונות השרוטה שלנו, מהי אהבה ואיך מתנהלים קשרים בין גברים לנשים,  במושגים הקשורים מעולם כימיה.

ואז חזרו כוכָבָי לטוס במהלכם השמיימי...