בתקופה שגרנו בהר גילה, בתחילת שנות השמונים שלפני האינתיפדה הראשונה ,המעבר בערים פלשתינאיות כבית לחם ובית ג'אללה היה פשוט, נוח ומעל לכל, בטוח לגמרי וגם התנהלות החיים היומיומית היתה קשורה קשר די הדוק ונינוח עם המקומיים.

וכך יצא שמיד עם כניסתו של חודש דצמבר  היינו נכנסים ל"כוננות כריסמס" ובוחנים בעיינים קפדניות ביותר  את ההכנות המקומיות לקראת החג ,החל משלטי החוצות והאורות הצבעוניים מיד עם היציאה מירושלים וכלה בקישוטי החוצות וכמות הפנסים הצבעוניים והאשוחים המקושטים ברחובות הערים עצמן.

לפעמיים היינו מרוצים ממאמציו של אליאס פרייג', ראש העיר המיתולוגי של בית לחם והיינו מבטיחים לו את קולנו בבחירות המקומיות קרובות (בלי קשר לעובדה שכמובן לא היתה לנו שום זכות בחירה כזאת או אחרת ) ובשנים אחרות, כשהמאמץ לא היה מספיק טוב וראוי  לפי טעמנו , דאגנו להבהיר זאת באופן ברור וחד משמעי (לא שמישהו שמע או התייחס אלינו אבל לפחות היינו נאמנים ולעצמנו ולרגשותינו וזה עוד לפני שהכרנו את כל הניו אייג' לסעיפיו).

וכל ההקדמה הארוכה הזאת היא כדי לומר, שאם ראש עיריית נצרת מצפה לקבל את קולנו בבחירות המקומיות הקרובות, הרי הוא צפוי לאכזבה גדולה ביותר.

נסענו לנצרת כדי לספוג קצת מרוח חג המולד השורה על העולם ולהינות מקישוטי החג הציבעוניים ברחובות ובגנים בבחינת: אם לא נסענו לחו"ל בכריסמס, נביא את כריסמס אלינו".

אז אולי כריסמס כאן, היה לפחות, אבל בנצרת קשה מאוד להבחין בקיומו.

אווירת החג מתבטאת בחנויות פרטיות המקושטות לא רע, בסופרפארם שמו עץ גדול מקושט וזוהר בנורות צבעוניות רבות ועל כולם עולה המשביר לצרכן המקומי, שהתחפש לימים ספורים לפחות , לחנות מקושטת , צבעונית ונוצצת כאילו היה בלונדון, פאריז ואולי אף ניו יורק (טוב, הגזמתי קצת. sue me!  ).

אבל חוץ מזה, כלום.

גורנישט.

נאדה.

אפילו בלשכת התיירות המקומית, לשם נכנסנו כדי לקבל הדרכה למקומות ששורה עליהם רוח חג רבה יותר , לא היתה תשובה מעבר להתנצלות על מצבה הכלכלי הקשה של העיריה המקומית.

נו, באמת.

את זה יש לנו גם בבית... 

אבל בכל זאת היה כיף.

כי מזג האוויר היה מצויין לטיול רגלי עצל ,

כי הנוף מהר הקפיצה שבכניסה הדרומית לנצרת עוצר נשימה,

 כי כנסיית הבשורה ,הבנויה על על שלוש כנסיות עתיקות עוד מהתקופה הביזאנטית, יפה מאוד ומרשימה בגודלה ונותנת את ההרגשה המתאימה של אפסות האדם מול האל (במיוחד אם אתה מאמין באל הספציפי הזה),

כי בשוק יש ריח ותחושה של מקומות אחרים

 וכי הרקפות עדיין פורחות מתחת לסלע.

ועל כל אלה, דיינו.

ואת רוח חג המולד שכה חיפשנו מצאנו בסופו של דבר ב"טיב טעם" ליד הבית, שם היו פתותי שלג מצמר שהשתלשלו מהתיקרה, שרשראות צבעוניות למכביר, שירי חג מולד ברקע והמוכרים הסתובבו ומצנפות סנטה קלאוס אדומות על ראשהם.

חג החנוכה?

מה זה בדיוק?

שבת שלום חברים יקרים, שבת של סיום שנה ותחילתה גם אם היא לא לגמרי משלנו ...

(הצילומים צולמו במצלמה שבטלפון החדש והכה משודרג שלי, הצלחתי להוריד אותם בעצמי למחשב [טוב, אם אתם מתעקשים אז א. הצעיר עזר לי בהתחלה] והכי הכי, הצלחתי בעצמי להקטין אותם  לגודל נורמלי ובר צפייה!! יש!! )