זה חוק טבע,

אני אומרת לעצמי בכל פעם מחדש שאני מגלה בסופו של יום שהחל במצב רוח משופר לגמרי והפך עם חלוף השעות למין תחושה שאני "הפוכה" וכאילו חלקי הפאזל שממנו מורכב גופי והסביבה בה הוא מתהלך יצאו כולם ממקומם ואינם מוצאים את מקומם מחדש.

זה חוק טבע ,

 אני מזכירה לעצמי את אחד מחוקי הטאו שהפנמתי לתוכי באופן המלא ביותר (וכנראה לא לגמרי מעצם העובדה שמצב רוח כזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש), האומר  כי באופן הטבעי ביותר לאחר עליה ופריחה ישנה ירידה וקמילה ושוב וחוזר חלילה.

זה חוק טבע,

אני מנחמת את עצמי ביום בו אני מסתכלת על עצמי בחלונות הראווה בדרך לעבודה ושואלת את עצמי איך העזתי לצאת בכלל , כשאני נראת כך  מהבית הבוקר.

זה חוק טבע,

אני  מעודדת את עצמי ביום שבו אני מרגישה שכל דבר שדורש ממני מחשבה הוא גדול וכמעט בלתי אפשרי פתאום עבורי.

זה חוק טבע,

אני מרגיעה את עצמי ביום בו התאבון שלי פתאום תופס פיקוד ושליטה על רצוני ואפילו מספר הקילוגרמים שניבט מהמשקל הבוקר והוכיח לי ששום דבר לא השתנה אצלו בשנים האחרונות לא מצליח להשקיט את הקול הנוזף שבתוכי.

זה חוק טבע,

אני אומרת לעצמי , לאותו החלק שרוצה פתאום כל כך להתכרבל בתוכי, להפוך ולהיות קטן ובלתי נראה כמעט.

זה חוק טבע.

ובכל זאת, הוא מפתיע אותי בכל פעם מחדש  כמו הגשם את הרמזורים בתל אביב...