| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 1/2003
 עוד משהו...
היום אני כותבת הרבה, סימן מובהק למצב ריגשי מסויים...
ישנם עוד שני דברים שרציתי לכתוב עליהם, וכמו ש stm כתבה לי פעם , לנסות ולראות מה הדברים שעושים לי טוב, המלצה שאני מנסה ושמחה ליישם בכל פעם שאני יכולה (כי לעיתים אני כל כך למטה שאני לא מסוגלת לראות אפילו קרן שמש אחת...).
אתמול בערב הייתי סקסית.
הייתי האישה הכי סקסית בחדר. הרגשתי האישה הכי סקסית בחדר.
לא הייתי המבוגרת ביותר, ולא הצעירה ביותר.
אבל הרגשתי הכי סקסית. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, עם מה שלבשתי, עם העובדה סריג עם צווארון נופל וראו לי את הכתפיה של החזיה.
ואני חשבתי פעם, לפני הכל, שאני מרגישה טוב עם עצמי...
אני לא ידעתי מה זה להרגיש טוב עם עצמך.
היום אני יודעת... . ומרשה לעצמי.
אתמול לאחר הרבה זמן יכולתי להכנס שוב לספר שאני קוראת, לקריאה העמוקה הזו ששום דבר אחר לא קיים, שלא רוצים להפסיק עד המילה האחרונה...
הסערה שהייתה בתוכי בזמן האחרון כנראה מנעה זאת ממני , ואתמול הצלחתי לחזור אליה.
קוראת את ה"אניגמה" , הספר הבדיוני(מחכה לי גם הספר הדוקומנטרי), נכנסת לאווירה של החורף האנגלי הקר והיבש שמתאים כל כך לאווירת חוסר האונים והמתח שהספר , הרצון לפתור את שתי התעלומות, זו של האניגמה עצמה וזו של הגיבור, משוטטת עם הספר בבלצ'לי פארק, נזכרת בהרפתקה שלי בבלצ'לי פארק...
כל כך נהנתי. הייתי צריכה להפסיק רק בגלל הארוע שלך הערב.
אני מתכננת היום לסיים את הספר. מובן שבתנאי שלא אכנס לישרא עם כל החום שאני מקבלת שם... .
**********************
ליה החליטה לעזוב. זה עורר תגובות רבות .
קראתי את הסיבות שלה. הבנתי אותה לחלוטין.
אם במקום הזה היא כבר לא יכולה כרגע, להיות עצמה, שמה לעצמה בלמים, הכתיבה אינה משמשת פורקן או כל מה ששימשה לה קודם, אז אין טעם.
לפחות עבורי.
******************************
הרגשת הדיכדוך קצת חלפה לה. מדוע?
פשוט מאוד. היה תסריט, החלטתי לבדוק אם הוא בשל לסרט או להעיף אותו לפח...
אחר הצהריים הרמתי טלפון לבית החולים, ד. עמד להשתחרר, חיכה רק למכתב השחרור...
הא, איזו אנחת רווחה יצאה ממני...
התסריט נזרק לפח (הוא לא טוב, ולא רוצה אפילו דבר עליו...).
הולכת אחרי העבודה לקנות לי בגדי ספורט חדשים. הישנים שהיו גדולים עלי עוד כשהייתי שמנה עכשיו ניראים כמו אוהל ענק של צה"ל...
הגיע הזמן להיות חתיכה גם בספורט....
ומחר יהיה יום חדש, אמרה סקרלט אוהרה...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
