אין נעליים.

בכלל.

כמעט בכלל.

רק מגפיים.

בדומה לקיץ שבו לא היו חולצות.

רק גופיות.

פתוחות מחשוף ועם כתפיות דקיקות, כאלה שאת נראית בהן טוב רק אם את בתחילת שנות ה 20 שלך ועם גוף כמעט אנורקטי.

על מה בדיוק חשבו כהני האופנה באותו הרגע בו החליטו , כמעט פה אחד, על הטרנד החדש?

עד שסוף סוף עלתה גזרת המכנסיים למעלה , לאחר שנים שבהם אפשר היה לראות את מכמני המקום הניסתר ביותר שלנו קבל עם ועולם, הם החליטו שעכשיו תור החלק העליון של גופנו.

ולא שיש לי בעיה עם מחשופים, להפך.

מבט מהיר בארון הבגדים שלי יכול למצוא בלי חיפוש מעמיק מדי, שלפחות חציו מתהדר במחשוף כזה או אחר.

אבל גופיות דקיקות כתפיות?

נו, באמת...

ועכשיו החליטו שנעליים , יוק (אין).

רק מגפיים.

אולי זה בא כפריט משלים לזוועה האחרת של החורף הזה והם מכנסי רוכבים.

כאלה שמסתיימים בברכיים.

ואז כמובן שיש צורך במגפיים כדי לשמור על מידה מינימלית של חום גוף בימים של קור וגשם.

אבל מה שנבצר מבינתי הוא מדוע אם האחד הוא פריט אופנתי לוהט הופך האחר למוקצה מחמת מיאוס והוא בבחינת בל יראה ובל ימצא.

(וחזרת אופנת הפונצ'ו  המזוויעה של שנות ה 70 אינה קיימת מבחינתי כלל!! ).

ומה שנותר לי הוא להסתובב בפנים נכאות בחוצות הקניונים להשאיר את ארנקי עמוק בתוך התיק כשהוא זוכה פחות ופחות לראות את אור הנאון הבוהק...

מצד שני, מנהל הבנק שלי נשמע עליז יותר בשיחתנו הטלפונית האחרונה...

(רישמי ביקור בקניון עזריאלי ולא רק)

שבת שלום חברים יקרים.

שבת של צורך עמוק לחבק את האהובים עלינו כשהידיעות מבחוץ נעטפות עצבות...