לא ולא...

15 שנים היא היתה איתי, ההתמכרות, והיא לא מתכוננת לעזוב כל כך מהר...

אז התברר שהרופא בקופת חולים לא היה כל כך מדוייק והיום היתה בדיקה נוספת (שלקחה בדיוק 3 דקות לאחר שחיכיתי לה שעה שלמה) ואז התברר לי, בשיחה נוספת, שמדובר אמנם בניתוח שלוקח רק חצי שעה בחדר ניתוח, אבל צריך לבוא יום לפני כן לבית החולים, להיות בצום, ולהשאר יום נוסף לאחר הניתוח עצמו, ואחר כך עוד שבוע בבית...

בקיצור, על 15 שנים של התעלמות נשלם ב10 ימים לערך של השבתה...

זה כדאי לך? שאל אותי ג. בעלי, כן, בהחלט, עניתי...

ברגע שהחלטתי לסיים את הסיפור הזה, שום דבר לא ירתיע אותי...

וכך, עם ירידת מתח גדולה עמדה בפני השאלה, מה הלאה...מה עם החופש שלקחתי השבוע...

והשאלה נפתרה במהירות הבזק...

החופש בעינו עומד...הוא רק משנה שם, והשם החדש שלו הוא: חום גבוה, כאבי גרון, חולשה בכל הגוף וכל מה שעוד צריך כדי להשאר שבוע בבית...

באישורו של רופא המשפחה החביב שלי כמובן...

ולאחר שהודעתי לכולם על הדחייה בטיפול, נישאר לי רק להחליט בצומת אם לפנות שמאלה, הביתה או ספונטנית, ימינה, אליו...

סוף שבוע לא קל שעבר עלי ולאחר יותר משבוע שלא התראינו, שיחות הטלפון היו קצרות ולא מלאות כמו שאנחנו רגילים, והגעגועים גדולים, ההחלטה היתה קלה וברורה...

והפגישה...

קצרה יחסית, ספונטנית, מתוקה/חריפה, עם כל החושים והתחושות, ממלאת באנרגיות ובכוחות להמשיך עד  שנחזור לתלם שלנו...בקרוב...

והחופש הבלתי צפוי הזה נראה לפתע  מבטיח ומתוק מתמיד...

שבוע טוב חברים יקרים...