אני מגיעה כל כך מלאה ותוססת בדברים שעלו בתוכי , נזקקת להוציא אותם החוצה כדי שאפשר יהיה לפנות מקום לאדרנלין לשקוע ולרוחות הפנימיות להרגע וללכת לישון.

לפעמים עולים שם דברים חדשים, שעדיין לא הכרתי ולא נפגשתי בהם , בי.

לפעמים עולים דברים שכבר מוכרים לי ואפילו מאוד, והפגישה המחודשת משמחת, מעניינת ומרגשת אותי כאילו היתה זאת הפעם הראשונה.

והפעם נגענו ב מצבי לחץ וההתמודדות איתם.

הקלפים שלקחתי לי במודע היו דבר והיפוכו: כאוס ואימה ותחושת הלחץ הפנימי שהם מביאים איתם מצד אחד , טבע זוהר , שלו ורוגע מצד שני.

ואז ביקשו שניקח, בלי לראותו,  קלף נוסף מתוך הערימה, והקלף שלקחתי הזכיר לי משום מה דמויות מתוך עבר איום ונורא של האנושות, של העם היהודי עצמו.

אנשים במדים חומים.

ורק במבט שני, שלישי ורביעי, כשנתתי לעצמי לפתוח את כבלי המחשבות הרגילות יכולתי לראות שהקלף שבחרתי, בסוג של תת מודע, מראה סדר , ואירגון ומתוך זה תחושה של שליטה מסויימת במצב, שהוא  מקור הכוח שלי בהתמודדות עם מצב הלחץ/משבר.

ומעניין היה לי לראות שוב, שדווקא אני שבבסיסי אני אדם ריגשי יותר מאשר שכלתני, פונה דווקא לכיוון הראציונלי ברגעים הכי קשים של חיי.

ועכשיו, לאחר שהוצאתי את זה מתוכי, אני יכולה ללכת לישון.

לא כמו "כתם" שישן לו שינה עמוקה בישיבה בעיניים עצומות ובאזניים זקופות, אלא בשכיבה מכורבלת מתחת לפוך כשהגשם שוב דופק לו על הגג...