של לקום בבוקר בנחת, לשתות את הקפה, לפנק את עצמי עם בורקסים טריים מהמאפיה שלמטה, לשמוע את גלגל"צ דרך הטלווזיה ולשיר עם השירים בקולי קולות, לגרד בין אוזניו של החתול שעכשיו תפס לי את המקום ואני שוב כותבת כשאני יושבת על קצה הכיסא וקרובה ליפול ממנו...

ההנאה לשבת מול המחשב, עם הבלוג, המיילים , האייסי ולדעת שאפשר לקום ולהשאיר אותם פתוחים לדקות ארוכות...

לקום מוקדם בבוקר ולדעת שכל היום עוד לפני ושהפריסה הריקה שלו יחסית, לא מפחידה אותי...

לעשות סידורים בנחת בשעות הגיוניות... (משרד הפנים, חידוש דרכון...תמונה חדשה כדי שפקידי ביקורת הדרכונים בכל ארץ נתונה לא יסתכלו בדרכון ועלי ויצמצמו עיניים בחשדנות מה...).

לדעת שבצהריים אפגוש אותו...

להחליף את החזיה החדשה שקניתי אתמול...(סקסית בטרוף, אבל גם לא ממש מחזיקה שם שום דבר...) ולשתות שוב את כוס קפה המוקה הטוב ביותר שמצאתי בארץ , בקניון ההוא, ליד העבודה שלו...

לחשוב על הנסיעה לצפון ביום רביעי עם ציפיה כמו לפני הרפתקאה גדולה...

והעיקר

להיות עם עצמי ללא הרגשת האימה והמועקה שאוחזת בגרוני...

ואפילו בדיקות הדם שהרופא נתן לי לעשות , לא מורידות מההנאה הפשוטה והבסיסית של הבוקר הזה...