אפשר לא לדבר?

לא לפרוש את הדברים,

להעלותם לאוויר העולם

ולהסתכל עליהם בעיניים פקוחות?

אפשר להחליט לא לעשות את התהליך שמאפשר לי

לומר את התהיות ואת הכאב שלעיתים מתלווה אליהן?

אפשר להשאיר את הדברים בתוכי

ולא לנסות ללבן אותם עם הצד השני,

ולהרגיש שדווקא בשתיקה אני נותנת ביטוי לעצמי ?

אפשר לעשות בדיוק ההפך מכפי שאני עושה בשנים האחרונות

ודווקא

לשתוק,

כי לפעמים אין

בי

כוח...?

אפשר לא?