עצם היציאה למקום שונה, באופן שונה, בזמן שונה עושה את זה להרפתקאה...

עצם המוכנות שלי שכל דבר יקרה לי, מעצים את התחושה...

הדברים כמעט כולם מאורגנים, נשאר להכניס את כלי הרחצה למזוודה הקטנה, שמלאה יותר בספרים מאשר בבגדים, עוד בדיקה פה ושם, ויוצאת לדרך...

לפני כן, הייתי חייבת לעצמי , ללבן איתו מספר דברים, תחושות שלי, שהציקו והפריעו לי וידעתי, שאם אשתוק ואחזיק אותם בתוכי, יכולתי כבר לבטל את כל הנסיעה הזאת, כי דקה של שקט ורגיעה פנימית לא הייתי מקבלת בה...

אז אמרתי לו בלי להסתיר, ובלי כחל ושרק ובלי ללכת מסביב...אמרתי את הקושי, אמרתי את הרגש, לא פחדתי לומר, לא פחדתי לשאול שאלות נוקבות וברורות שנדרשו עליהן תשובות ברורות...

לא פחדתי מהתשובות.

לא פחדתי שיבהל, לא פחדתי שילך...

היתה שיחה טובה...

ומהאומץ של עצמי יצאתי רועדת...מהתרגשות...

זהו.

i'm on my way...

חוויות, תובנות ושאר דברים יכתבו גם יכתבו...

עד מחר...