יום שלישי, ערב:

תמונה דוממת

של רחש אש מבוערת באח,

ריח ערמונים נצלים על

פח לוהט,

מוסיקה מתנגנת ברקע

ושלווה שנמסכת לתוך

הדם

והגוף.

וכך זה הסתיים:

יום חמישי בוקר/צהריים

גשם.

גשם.

גשם.

עננים יורדים ומכסים את ההר ,נותנים תחושה של בועה שנמצאת לבדה בעולם.

הפוגה קטנה (כמו לפי בקשה אישית) בדיוק לזמן בו הייתי צריכה להעלות במתלול הרטוב והחלקלק את חפצי למכונית, שהסתיימה  בדיוק כשהגעתי לעליה ממעלות לכיוון גוש ההרים המאסיבי של תפן  (שמפריד, עבורי לפחות, בין הגליל העליון לגליל התחתון) ושם נפתחו השמים בכל עוזם, בגשם צפוף וסמיך עד כדי חוסר ראות ומתובל לעיתים  בכדורי ברד קטנים מעת לעת.

ואני נוהגת בריכוז ובזהירות בכבישים התלולים והמתעקלים כך שאין לדעת לעיתים מי יגיח מהעיקול, מרגישה איך המוסיקה משיטה אותי , כמו ספינה קטנה ואדומה בתוך נחלים קטנים שזורמים על האספלט השחור, ומרגישה מרוממת לגמרי.

ואחר כך הבאתי את הגשם איתי גם לכיוון חיפה ומשם לחדרה  ולכביש שש וכשהגעתי הביתה ראיתי את העננים השחורים במערב מכינים את עצמם לשטיפה המקומית.

ובין ההתחלה לסוף , היה כל מה שרציתי שיהיה ושאיתו אחזור הביתה.

ויהיה עוד.

ובנתיים תמונה שנותנת טעימה ממה שסבב ומילא אותי כמעט שלושה ימים שלמים...