שחלמתי וזכרתי באופן כל כך לא רגיל אצלי, בבוקרו של היום השני בצפון.

ובחלום היתה רכבת.

שזה די הגיוני אצלי, אפשר לומר.

וגם אמא שלי שעליה לא חלמתי זמן ארוך שנמדד בחודשים ואולי אפילו שנים ( או לפחות אני לא זוכרת).

ובחלום,

שתינו היינו בתחנת הרכבת בתל אביב, ואנו עומדות לנסוע לאשקלון (?! אמנם דודה רחוקה שלי גרה שם ובכל זאת, אשקלון?).

בנסיעה עצמה אין שום דבר מיוחד חוץ מהעובדה שאנחנו צריכות להחליף רכבת ברחובות וברכבת ההמשך אין מקומות ישיבה והנסיעה ארוכה ואני כל הזמן בולשת בעיני לגלות מישהו שעומד לקום כדי לתפוס את מקומות (קודם כל לאמא שלי כמובן. חסר לי שלא...) אבל בכל פעם שאני מנסה לתפוס מקום, מישהו אחר מהיר ממני ותופס לי אותו מתחת לאף (יש פרק כזה בסיינפלד, עם קרמר ברכבת התחתית).

תוך כדי נסיעה אני אומרת לה שקניתי כרטיס רק לכיוון אחד ואולי חבל שלא קניתי כבר מראש כרטיס הלוך ושוב .

הגענו לאשקלון  ושם היא נעלמת לי מהחלום ואני לבדי , עושה את מה שבגללו נסעתי לשם (מה זה יכול להיות לכל הרוחות...?), ואז ישנו קטע שאני פתאום במכונית שלי (עדיין באשקלון, כן? ) ביציאה מהחניה כשמשהו משאיר אותי שם מהורהרת ורק לאחר זמן רב אני מתעשתת  ומגיע לתחתת הרכבת.

ושם כמובן, הריטואל הרגיל שלי , שבו אני מגיעה בדקה האחרונה, הרכבת עומדת אוטוטו לצאת מהתחנה ואני מתחילה לרוץ בטירוף (על עקבים. בטח על עקבים. דקיקים כאלה) והמעיל הארוך והמעוצב ע"י בת דודתי מארה"ב מסתבך לי בין רגלי ומפריע לי ובשלב מסויים, תוך כדי ריצה אני משילה אותו מעלי וזורקת אותו על הריצפה אבל נעצרת, חוזרת אליו ומרימה אותו.

אני מגיעה חסרת נשימה לקופה לקנות כרטיס חזרה לתל אביב (קניתי הרי כרטיס רק לכיוון אחד) ושם אני מגלה שבעצם נסעתי בלי התיק והארנק שלי שנשארו במכונית בתל אביב (כן, אני יודעת שבפסקה הקודמת המכונית היתה באשקלון, אבל זה חלום כן? לא חידת הגיון...)  ואין לי עם מה לקנות כרטיס חזרה הביתה...

אני מתחילה להסביר לקופאית את כל הסיפור והסיטואציה והיא מפסיקה אותי באמצע ואומרת לי שעוד מעט האחראית עליה תגיע ושאדבר איתה וננסה למצוא פתרון למצב (הדי מפחיד, יש לומר).

אני שומעת את הרכבת מתחילה לצאת מהתחנה, נשארת מאחורה ליד הקופה ומחכה לאחראית שממאנת להגיע...

והתעוררתי.

אין לי מושג מה זה אומר אם בכלל, אבל אם למישהו מתחשק להשתעשע בפתרון חלומות אני מבטיחה חוויה של נסיעה הסטרית לתחנת הרכבת, ריצת אמוק מהחניה  לתחנה עצמה , טיפוס חסר נשימה במדרגות הנעות וזינוק מרשים לתוך הקרון אלפית השניה לפני שהרכבת עוזבת את הרציף.

נסו ותהנו.

שווה.