ארבע שנים.

אם אנחנו סופרים את הפגישה הראשונה , שבה בעצם לא ממש הכרתי אותך, כי ישבת עם הפנים אל הצד, אל הקיר (ובכלל היית חולה אז) ובשקט בחנת אותנו כדי להחליט מי ימשיך הלאה ומי לא.

ואחר כך היתה עוד פגישה שגם שם כמעט ולא דיברת ואני כלל לא הייתי ממוקדת בך אלא באותו האדם ששאל אותי שאלות נוקבות ואני חיפשתי בתוך עצמי את התשובות שחשבתי שהן נכונות לו ובלי לדעת אם הן נכונות לי.

וחודשיים אחר כך החלה בעצם ההכרות עצמה.

ואני הייתי אז אדם אחר כל כך.

וכך את הכרת אותי.

ובתחילה היתה המראה ששמתי , בעזרתך, למול עיני.

ובאופן בלתי מודע לחלוטין, התחילו הקליפות להתקלף.

ואני בכלל עוד לא ידעתי שהתהליך החל אבל ידעתי שאת שם, והידיעה הזאת נתנה בי סוג של ביטחון פנימי עמוק שאיתו התחלתי ללכת בדרך שלא שנפתחה בפני.

וכשהיה המפץ הגדול בתוכי באתי אליך המומה ונדהמת.

לא יודעת מה לעשות איתו, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

ושמעת אותי. ונתת לגיטמציה, ולא שפטת ולו אף לרגע אחד, ולא משנה עד כמה לא נורמטביים היו הדברים שאמרתי. שרציתי.

סוג של ליווי שתמיד היה שם , כשביקשתי אותו, כשנזקקתי לו.

וחוץ מזה היה גם כל השאר.

השיחות.

המילים שעפות באוויר ונכתבות על הנייר.

הכאב.

חוסר האונים.

וההכלה שלהם.

וגם הצחוק שנשזר בתוך כל זה.

וכך עברו השנים וכלל לא שמנו לב לכך ובתחושה שלי  תמיד ידעתי שתשארי שם.

ופתאום נסדקו סדקים.

דברים שקרו בחוץ, חלחלו גם לבפנים.

והיה סוג של שבר שבתוכו גיליתי את חוסר המושלמות שלך שעד אז לא ראיתי אותו בך.

הפכתי אותך לאנושית עבורי.

ולאט לאט אני מתבגרת ונזקקת פחות ללווי הצמוד ושמחתי בשיחות שהפכו לעמוקות ונוגעות ברבדים רבים יותר שבי.

וידעתי שבעצם אנחנו נעים איתך על זמן שאול.

שלושה שבועות לאחר שהודעת שאת עוזבת עלו המים והציפו את המקום שבו נבנה כל זה.

במין גל גדול שבא וסחף איתו את כל מה שבנית בעשר שנים שלמות.

ולא יכולנו, כולנו, להמנע מלחוש בסימליות  המצמררת שבדבר.

אבל המהות לא נהרסה, ומישהו חדש בא ללוות אותנו  וגם הבניין שופץ וחודש.

 והיום באנו לחבק אותך לשלום, כולנו, כל האנשים שהם סוג של משפחה עבורך.

ועבורי.

והערב, בתוך כל הפגישות עם האנשים, החיבוקים, תחושת היחד וההתרגשות של הפרידה, הבנתי בליבי,   בפעם הראשונה, שהמעגל ההוא,  שהייתי בו איתך, נסגר.

ונפתח מעגל חדש.

שיהיה קל בחוץ וקל בפנים, אישה יקרה.

בהצלחה.

ותודה.

(מילים שכתובות בתוכי כבר ימים רבים)