רציתי לקנות לי אבן לפינת המחשב החדשה שלי...פינה קטנה, שהיא רק שלי, עם המגע שלי,  הריחות, החפצים...

רציתי לקנות לי אבן כזאת, שאומרים שאם מאמינים בה, היא מקרינה עליך את הדברים שאת רוצה בהם...

עמדתי בחנות מול ארון האבנים והסתכלתי עליהן...

בחרו לפי האינטואיציה אמר השלט שמעליהם...

לקחתי אחת. ועוד אחת. ועוד אחת...

מה זה? וזה? וזאת, מה היא אומרת? שאלתי את האיש...

ולקחתי עוד אחת...ולא התאפקתי והרמתי את האחרונה...

התברר שכל האבנים שלקחתי עוסקות בתקשורת ביני ובין הסביבה, וביני לבין עצמי, בבטחון עצמי, רגיעה, והאבן האחרונה, ירוקה עמוקה עם הרבה פסים דקיקים שחורים, אמורה להגן על בריאותי...

ואז , תוך כדי שיחה, לקח האיש שבחנות את יד ימין שלי הסתכל עליה ואמר לי דברים...

חייכתי...

וחייכתי גם כשביקש שאכתוב לו על דף נייר כמה שורות ואחתום את חתימתי, והוסיף ואמר לי דברים גם על כתב ידי...

מעניין לשמוע דברים שנאמרים עליך  ממקומות אחרים ולא צפויים לחלוטין...

והשבת הזאת היתה חייכנית ועם הרבה צחוק גם בביקור אצל אחותי, למפגש החמין השנתי (כן, יש לנו מסורות משונות יש לומר...).

והיא המשיכה בחיוך מסויים בלי אותה מועקה שאופפת אותי לרוב לקראת סופה, כשהסיבה לכך, ברורה לי לחלוטין...

והאבנים? התברר לי שאין לשים אותן כלל ליד המחשב  כפי שתכננתי, כי מכשירים חשמליים שואבים מהם אנרגיות או מעבירים אליהם אנרגיות שליליות או משהו כזה ולא נראה לי שכדאי להסתכן כך עם כוחות עליוניים....