כשנרצה להזכר מתי הכל החל נזכור את היום הזה...את הפגישה הזאת אצל ע.

שהגעתי אליה לאחר יום של מצב רוח די ירוד, עם מועקה שמסתובבת לה בחזה, בלי סיבה הגיונית (סצינה מסרט ערב קודם לא נחשבת לסיבה ממש הגיונית)...

והיה state of mind  של שנינו שנבנה כנראה עוד מהפגישה של השבוע השעבר, והנסיעה שלי לבדי לצימר בצפון, והדברים שזה העלה אצל ג. בעלי, תחושות וחרדות שיכול להוציא אותן רק במקום הנייטרלי הזה , אצל ע.

והיום דברים שלא העלאתי על דעתי שיעלו, בוודאי לא כרגע, עלו וצפו למעלה, נפרסו על השולחן, כבר לא מוסתרים, לא מודחקים עמוק בפנים...פתוחים, נגועים, מדוברים...

והיה קשה...והיה בכי רב, עמוק , כזה שמטלטל אותי דקות ארוכות ללא אפשרות להוציא מילה מהפה...

והרגשתי כאילו עבר מכבש...

אבל היה פתאום גם קצת יותר קל על הלב...

והיה רצון גדול לחבק אותו, ולומר לו שלא משנה מה יאמר בעתיד, ומה יעשה באותו עתיד, הוא מאד מאוד חשוב לי...

וגם אמרתי לו את זה...

אולי פעם כשנבחן את הדברים מתחילתם , נאמר שהיום החל משהו אחר...

במסע שאני נמצאת אל ובתוך עצמי...אני חושבת שהגעתי לצומת דרכים משמעותית...