אבל מתחילה להיות כמעט משוכנעת שמצב הרוח הירוד שלי שהיה אתמול, ביום שני, והיה במידה מסויימת גם ביום שני שעבר, קשור לעצם הפגישות שלנו אצל ע.

הידיעה שלי שעכשיו אנחנו בודקים דברים במישור, רובד אחר לגמרי מהרובד שעבדנו עליו עד עכשיו...

והידיעה הזאת, התחושה הפנימית , היא זאת שהביאה אותי , לפני כמעט חודשיים לומר להם שאני רוצה להפסיק את הפגישות הללו, את הייעוץ, כי מבחינתי, מיציתי את העניין...

וכך באמת היה. הרגשתי שמיציתי, שאין משהו נוסף שהייעוץ הזה יכול לתת לי...

אבל זה היה על פני השטח...עמוק מתחתיו היו התחושות החדשות שלי, המחשבות, הרצונות...ההבנה שמשהו עמוק מאוד ובסיסי מאוד משתנה אצלי וכנראה ללא קשר למישהו/משהו חיצוני...

ואולי פחדתי שזה יעלה למעלה ונצטרך לבחון את זה, ואולי יעלו דברים נוספים שאני לא בטוחה שאני רוצה לדבר עליהם...

וכך התחלנו לדבר על הסיום, לבחון אותו מהיכן בא הצורך שלי ומתוך כך עלו  לדיון נקודות שונות שדוברו באופן תאורטי/פילוסופי כגון: האם נישואים עצמם, נותנים בטחון שהם לתמיד...האם המחוייבות עצמה היא לכל החיים...האם אפשר להתחייב כך ...

ואז , באופן לא מתוכנן  ובגלל נסיעות לחו"ל של המשתתפים, נוצרה הפסקה של חודש בפגישות, ולי היא היתה טובה מאוד...הן לא היו לי חסרות אבל מעת לעת חשבתי עליהן, ועל המקום המוגן יחסית שהן נותנות לי...

ששם, במקום הנייטרלי, עם ההכוונה הכל כך רגישה ומדוייקת של ע. היועץ, יוכלו לעלות דברים מפחידים, כואבים, ואולי אפילו ששוברים את הכלים, ולא למוטט אותנו...

וכשנפגשנו מחדש לפני שבוע, לאחר הפסקה של חודש, אמרתי שמבחינתי, אפשר להמשיך, רק לא ידענו בדיוק לאיזה כיוון אנחנו ממשיכים, לאיזה כיוון אנחנו לוקחים את השיחות שלנו שם...

בפגישה אתמול זה הובהר באופן ברור לחלוטין...

ואצלנו כאילו שקטו המים היום...

כאילו ירדה מין שלווה ביננו...

מתחבקים יותר, מתנשקים, המילים שלנו נשמעות אחרת...

כאילו הוצאת הדברים הללו, השדים שבתוכנו לאור השמש העזה, ההסתכלות עליהם בלי לעצום את העיניים, גרם להם להתכווץ מעט, להיות פחות מאיימים, פחות משתקים...

ואני, שהייתי חסרת סבלנות, עצבנית וקצרת רוח אל ג. בשבועות האחרונים, נמלאתי פתאום מין רכות כזאת אליו...לא משהו שבא מתוך רחמים חלילה, אלא מתוך ההבנה וההרגשה של הכאב שלו שנשקף באופן כל כך חזק ובולט מעיניו אתמול...

וממשיכים ללכת...

צעד אחר צעד, לאט ובזהירות, תוך בחינה בלתי פוסקת של השביל בו אנחנו פוסעים...

בו אני פוסעת...