| 1/2003
 מוסיקה
יצאתי.
בחוץ שמש נהדרת, חמה מלטפת.
אני מרגישה איך שאני שותה את החום שלה לתוכי, ממש גומעת אותה.
אני מרגישה כבר הרבה זמן שחזרתי להיות אדם של חום, שמש, קיץ.
הולכת לקניון, חושבת על מה שכתבתי , על זה שגם אתמול וגם היום כשג. התקשר אלי התחלתי לבכות.
בלי סיבה. באמת בלי סיבה.
משוטטת בקניון ללא מטרה, מוצאת את עצמי פתאום בטאוור רקורדס.
מוסיקה.
בחודשים האחרונים שומעת המון. רק מוסיקה.
במכונית גלגל"צ, בעבודה דיסקים מהבית, בבית מוסיקה מהטלווזיה.
נפתחת לדברים אחרים שלא הייתי שומעת מעולם.
מוסיקה אלקטרונית, דאנס, רוק ישראלי, זמרים, זמרות מהארץ ומחו"ל שלא הכרתי ואם כן, לא היו הטעם שלי.
לא מעבירה תחנה כשיש משהו לא מוכר, או שלא אהבתי. נותנת לעצמי את הפריווילגיה לשמוע שוב, להבין, להתרגל , לאהוב.
התחלתי להכיר. לאהוב דברים חדשים, חומרים חדשים.
לעבודה הבאתי דיסקים מהבית.
שומעת שוב ושוב דברים שאוהבת ובבית לא יכולתי תמיד לשמוע אותם, מכל מיני סיבות.
עם הזמן הרגשתי תקועה.
הרגשתי שיש חומרים שבמקום לשמח אותי, להרגיע אותי, מורידים למטה.
שרה ברייטמן, אמה שפלאן, מוסיקת העולם, מוסיקה קלאסית, אוהבת אבל כבר לא כל הזמן, צריכה שינוי.
לא יודעת איזה שינוי.
נכנסת לחנות דיסקים ומוצאת את עצמי עם אותם הסיגנונות ביד.
רוצה לשנות...
הסתובבתי בחנות, ברקע התנגן דיסק שפתאום תפס אותי.
מה זה, שאלתי .
דיסק חדש "האנשים". אהבה משמיעה ראשונה. יש דבר כזה? היה לי היום.
אז המשכתי.
אמרתי למוכר מה אני נוהגת לשמוע, אני מחפשת משהו אחר, חדש, אבל עם גוון משמח יותר, ולא מלנכולי ופתוחה לכל דבר...כן, פתוחה לכל דבר...
הבחור שמח לאתגר.
בזמן שחיפש פתאום ראיתי דיסק של moby זמר שמצאתי את עצמי מאוד אוהבת, ואמרתי לו : הנה מצאתי משהו שאני אוהבת.
הוא הסתכל עלי ואמר לי: עכשיו התקלת אותי...זה מוסיקה אלקטרונית, לא ציפיתי ממך...
ואני ראיתי בזה מחמאה.
יצאתי מהחנות עם שלושה דיסקים:
"האנשים" שמתנגן אצלי עכשיו במחשב.
moby.
והדיסק החדש של מארק קנופלר, בהמלצתו החמה של הבחור. אמנם את ה"דייר סטרייט" לא אהבתי בלשון המעטה, אבל אמרתי שאני פתוחה לכל דבר ונותנת הזדמנות, אז בבקשה...
עכשיו אני מחפשת עוד ואשמח מאוד לקבל מכם המלצות.
אני פתוחה לכל דבר (טוב כמעט, ג'אז מטפס לי על העצבים...) ומעדיפה משהו יחסית משמח ולא מלנכולי.
***************************************
כשהייתי בחנות בדיוק התקשר אלי ג. ואמר לי: אני לא יודע מה נעשה בסוף השבוע הזה אבל אני יודע שאני רוצה להיות איתך.
הרגשתי איך הדמעות עולות ופורצות החוצה, שוב.
אמרתי לו שמלחיץ אותי להשאר ממחר בבוקר בבית אבל למרות הצעתו הנדיבה שהוא ישאר ואני אצא החלטתי להשאר איתו ולהתמודד עם הפחד.
הרי כבר כתבתי, הדבר המפחיד ביותר הוא הפחד עצמו...
ולכל מי שתוהה, מצב הרוח הזה לא קשור לאף אחד ולשום דבר חיצוני.
רק מתוכי. רק אני.
רוצה לצאת לסוף השבוע יותר מעודדת. מקווה להצליח.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
