לא רציתי להיות כאן יותר, בזוגיות הוותיקה והכל כך ארוכה בשנים שלי.

רציתי לעזוב הכל, לחיות בבית קטן, רק אני עם עצמי.

לחוות את הלבד הכי בהיר ויחד עם זאת הכי סמיך שישנו, שחוץ ממנו אין שום דבר אחר בעולם כולו.

רציתי את הלבד אבל רציתי גם אותו.

את האיש שאהבתי  אז כל כך  עד שיכולתי לראות בפעם הראשונה בחיי, אותי עם מישהו אחר 

כ"אנחנו".

היום, שנתיים אחרי,

(עם ובלי אותו האיש שאיננו עוד ואחרים שישנם ואולי יהיו)

אני כאן, בזוגיות שלא הלכתי ממנה בסופו של דבר.

ואין אדם מלבד האיש שאיתי כמעט שלושים שנה, שאני יכול לראות אותי ואותו,

כ"אנחנו".