זה השם שרציתי שיקראו לי ...

תחילת גיל העשרה...

זה היה לאחר תקופת ה"ענתיוֹת" וה"שׂרוֹת" ששטפו את בית הספר היסודי בו למדתי...

רציתי להיות כמו כולן, הכי כמו כולן, ומצד שני, רציתי שם מיוחד, ישראלי, משהו קסום, מסתורי...רצוי ...אהוב...

לא רציתי את שמי, הארוך ומסורבל, כפי שנראה לי באותה התקופה...

הפוסט של darling על הזהות הביא אותי למחשבות...

מי רציתי להיות, ולמה?

הרבה מאוד שנים רציתי להיות מישהי אחרת, מכל מיני סיבות, רק לא אני...

ביסודי רציתי להיות אורלי.

היא היתה קטנה, נמוכה, קומפקטית...

אני הייתי הילדה הגבוהה בכיתה. כל הבנים הגיעו לי למותניים...והיא, היא היתה המודל הכי נשי שיכולתי לחשוב עליו באותה התקופה...

ורציתי להיות גם ענתי...

היא היתה שחומה, ואני הייתי לבנה , היא היתה קוּלית ואני נבוכה וביישנית תמידית, הציונים שלה היו טובים ותמיד היתה לי תחושה שלימודים הם משהו שהיא עוברת אותו בקלילות, והיא, למרות כל המעלות הללו, היתה מאוד נחמדה וגם חברה שלי...

וכמובן, כל הבנים חיזרו אחריה...

במהלך השנים שלאחר מכן היו פה ושם כנראה עוד בנות שרציתי להיות כמותן אבל עם הזמן אני זוכרת יותר שהתמקדתי בכשרונות/כישורים שהייתי רוצה שיהיו בי, ולאו דווקא להיות מישהי אחרת...

רציתי לשחק עם המספרים והנוסחאות במתמטיקה בקלילות , רציתי לדעת שפות זרות כהרף עין, רציתי זיכרון צילומי כדי שאוכל לקרוא את חומר הלימודים בלי מאמץ גדול מדי, רציתי להיות בעלת כישורים אומנותיים/יצירתיים, רציתי לא להיות כל כך רגשנית ורגישה, רציתי שירצו ויאהבו אותי...רציתי...

גם הניקים שבחרתי לעצמי כאן ובכלל הם בעלי משמעות ורצון, חבוי אולי, להיות מישהי אחרת, לקבל תכונות שאין בי...

דלן ופמה הן נשים חזקות, חכמות, מנהיגות, יפות, אהובות, רצויות, ובמידה לא קטנה, נערצות...

בסופו של דבר כנראה שרציתי כל כך הרבה דברים שאין בי עד שאולי לא רציתי אותי...

בתהליך הכתיבה כאן בבלוג , חשבתי לעצמי לא פעם אם אני יכולה להיות דמות אחרת , אולי דמות שהייתי רוצה להיות, ולכתוב כמוה, פיקטיבי לגמרי...בכל פעם שזה עלה, ופעם אחת גם ניסיתי (ללא הצלחה), הרגשתי בתוכי שאין לי שום רצון לעשות את זה באמת, ואם כך , הרי הנימה המזייפת של הכתיבה הזאת, תהייה חזקה וצורמת עד כדי צריחה...

אבל...

הרשאתי לעצמי לנסות ולכתוב אחרת במקום אחר...לא כדמות אחרת, אלא סגנון כתיבה אחר, ומכיוון שאני כותבת שם , כמו כאן, דברים שבאים מתוך המקום הכי עמוק בתוכי, הכתיבה היא אמיתית , כנה ומרעננת...

את ענתי (כן, עד היום היא ענתי... ) אני פוגשת אחת לכמה שנים, עומדות ומדברות כאילו נפרדנו אתמול...היא נישאה לאהוב נעוריה (מוכר...) ועובדת באותה עבודה מאז השחרור מהצבא...

וסיוון?

סיוון נישארה בתוכי הרבה שנים, אבל לאחר שהתגלמה בדמותה של בת השכנים הקטנה ומכשפתית, היא נעלמה ממני לתמיד...

ואני?

אני פמה, אני דלן אבל הכי הכי אני ...

וההכרות שלי איתה, והרצון שלי להיות... זאת המתנה הגדולה ביותר שיכולתי להעניק לעצמי...