| 2/2003
 איך את מגדירה את השינוי?
הסתכלות אחרת לחלוטין על החיים. אנרגיות, דברים שאוהבים, דברים שלא אוהבים, תחומי התעניינות, ספונטניות, הכל.
אז מה מפחיד אותך?
העובדה שאין שום דבר מפמה הישנה שיכול לתת לי נקודת אחיזה, שיש רצף , שזו שנמצאת היום תהייה גם מחר, והיתה גם אתמול...
את בטוחה שאין בפמה הזו שום דבר מהישנה?
בהחלט.
למשל האנרגיות.
מה איתן? הן לא היו?
לא.
כמה זמן את חושבת שהיית ללא אנרגיות, ללא כוחות לעשות דברים, חוץ מלשבת כל היום מול הטלווזיה.
המון זמן, עשרות שנים.
באמת? תרשי לי להזכיר לך.
נישואים לבן זוג שלא נמצא רוב הזמן בבית, יולדת ילדים, מגדלת אותם לבד, מארגנת ומחזיקה את הבית לבד, מביאה, לוקחת, מוציאה, לא מפחדת, לבד. אין כאן אנרגיות?
יש...
מתי האנרגיות נעלמו?
עם הדיכאון הראשון.
אז הנה.
הן פשוט סוג אחר, ממקום אחר. האנרגיות אז היו אנרגיות ממקום של "השרדות". את היית צריכה אותן כדי להמשיך ולנהל את החיים כפי שהיו אז. והיה צורך באנרגיות עצומות .
היום האנרגיות "החדשות" באות ממקום של פניות. את פנויה לעצמך (הילדים גדלו, הבעל בבית) ולכן האנרגיות הללו מרוכזות כולן בך.
הן היו, רק אחרות...הנה חיבור...כן...
למה הפכתי להיות "האוייב" של עצמי? למה אני לא אוהבת להיות יותר לבד כמו פעם? וצריכה כל הזמן להיות עם מישהו?
למשל ביום הבחירות האחרון , כשהייתי בקניון מלא אנשים והרגשתי כל כך לבד...וכל כך רע...
מי רצית שיהיה איתך?
ג.
אמרתי לו, אני לא צריכה שתחזיק לי את היד כל הזמן, רק שאדע שאתה בבית, אפילו שתרדם מול הטלוויזיה, העיקר שאתה איתי...
מה שקורה אצלכם, הוא הפוך מלזוגות אחרים בגילכם עם כל כך הרבה שנות נישואין מאחוריהם.
אתם לא הייתי ולא חוויתם, אז, בתחילת הנישואים שלכם את "הביחד" ההדוק שזוגות צעירים לרוב חווים, ועם השנים מתחילים קצת להפרד ולתת מרחב אחד לשני. אתם חווים את זה עכשיו כי עכשיו את פנויים לזה ויכולים.
ויש כאן גם עניין התלות.
נכון...
לרצות להיות עם מישהו כל הזמן זה סוג של תלות.
את לא הרשית לעצמך להיות תלויה באף אחד רוב חייך.
מה פתאום? אני , תלויה במישהו? בשום פנים ואופן, אני עצמאית לחלוטין.
כן, זו היתה בהחלט אחת הסיבות שהוא התחתן איתך. ידע שתוכלי לנהל את החיים והבית ללא תלות בו בעוד הוא ממשיך בקריירה שלו.
כן...
אז מדוע אני עדיין מפחדת פחד ממשי מהמחשבה להיות עם עצמי, לבד?
בזוגיות יש מטוטלת שנעה מצד לצד. צד אחר יש קירבה מוחלטת, פיוז'ן בין בני הזוג, צד שני הפרדה מוחלטת. שום צד קיצוני אינו רצוי כמובן. עם השנים מוצאים בני הזוג את הדרכים הנכונות להיות ביחד וגם למצוא כל אחד את דרכו ועצמיותו בנישואים תוך כדי כיבוד הצד השני.
את נעה מהצד של הביחד, של הקרבה החזקה לכיוון הצד של ההפרדה כי את רוצה, בתת מודע, לראות איך את מרגישה שם, אבל מצד שני, את פוחדת שזה, הרצון הזה, יפגע בג. ואז את מעלה את האפשרות של טיפול לבד, פרטני, כי זה בסדר , זה מקובל ואפילו רצוי.
אז מה? אין למעשה פמה חדשה אלא פמה שפנויה ויכולה לתעל את האנרגיות הללו, לאחר שנים רבות, לכיוון הפנימי שלה ולא חיצוני, לטפל בעצמה ולא באחרים...
לכן ההתעסקות הכל כך רבה בעצמי, כל הזמן (שמאוד לא מקובלת אצל מי שגדלה בבית רומני טוב...זה הרי מאוד אגואיסטי...)
וכל תחומי ההתעניינות החדשים הללו שאני מגלה, כמו למשל העובדה שאני שומעת כל היום מוסיקה ולא תוכניות דיבור ברדיו (כמו שנהגתי לשמוע פעם) וגם המוסיקה שאני מקשיבה לה, השתנתה בהרבה מובנים?
מוסיקה נוגעת בנו ברבדים העמוקים והכנים ביותר. כשאנו שומעים מוסיקה אני מדברים עם עצמנו. עם הפנימיות הכי אינטימית שלנו.
הקשבה לתוכית דיבור (פטפטת) היא הקשבה לאחרים. אנו לא מעורבים כלל.
כשנפתחים לסוגים של מוסיקה, חשובה לעיתים ההרמוניה של המנגינה ולעיתים גם המילים, לאו דווקא המשמעות שלהן, אלא כיצד הן מתנגנות...
אז מה היה כל זה?
המילים שנאמרו נכנסו לפתח הזה, שהיה מוכן אצלך, מתוכך...
מהתהיות, הבדיקות, הבחינות, החששות, הפחדים , הרצון לדעת , להבין.
כי במבנה הבסיסי שלי, שהוא כנראה לא השתנה ולא ישתנה, אני צריכה להבין כדי אולי להגיע להשלמה, שלמות ושלווה.
בגלל זה הרגשת כמו שהרגשת...
הפתיחות הזו שאת עוברת עכשיו מעלה שאלות, כמו השאלה של ג. האם יכול להיות מצב שבו תמצאי את עצמך ברומן עם גבר אחר (...!).
הפתיחות הזו, והאותנטיות שבה את מרגישה את הדברים שקורים לך, שאת חווה אותם מעלה שאלה אחרת גדולה וחשובה.
איזה מחיר שילמת בעבר ואיזה מחיר את מוכנה לשלם היום על אותה פתיחות ואותנטיות, כאשר המחיר האולטימטיבי והמפחיד ביותר הוא אובדן האהבה של אחרים כלפייך.
אני מוכנה...אני חושבת...
אלו עיקרי הפגישה שהתנהלה היום ביננו לבין ע. היועץ שלנו, איש יקר שהקדיש לי (לנו) שמעט שעתיים שלמות כאשר הוא מצליח לקשר בחוטים דקים וחזקים בין הדברים שהועלו על ידי לזוגיות של ג. ושלי.
(יום שני 3.2.03 שעה 23.43 נשלח אלי בדוא"ל)
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
