למקום ההוא,

שכבר לא נמצא עמוק  בבטן האדמה

אלא עומד עליה

ולמרות זאת

כאילו מנותק מין העולם

 וקיים רק במין בועה פנימית

שניזונה מתוך מילים

מתעופפות באוויר

ומחברות בחוטים בלתי נראים בין אנשים מצד אחד

לצד האחר של

החיים...

התגעגעתי.

ובאתי.

(ושלושה פוסטים כמעט רצופים כתבתי על מקומות שהיו והינם בחיי...כמו עושה ספירת מלאי בלתי מודעת למה שהיה ומה שעדיין ישנו...)