המוטורי שלי מבעד לעיניו של ג. הבכור.

שתי מראות הצד החשמליות של המכונית נתקעו בנקודת המבט שלו.

למסקנה מצערת זאת הגעתי הבוקר, מתוך הזמן הקצוב שלי , שמחולק ומוקפד בדייקנות דרקונית ממש  לדקות וחלקי דקות כך שמתאפשר לי להגיע לרכבת בשלווה ובנחת כי את השלב של הריצה המטורפת בנעלי עקב דקיקות וגבוהות מיציתי זה מכבר.

אז הבוקר גיליתי די מהר (מתוך ידיעה שמראת האמצע לא מספיקה למנוע התחככחות ידידותית עם מכונית זאת או אחרת) שכדי למנוע תאונה מצד ימין או שמאל שלי אני צריכה להתגמש, להצמיד את פני לזגוגית כאילו הייתי מיקי מאוס שנמרח עליה או להתפתל לצד השני של המכונית עד כדי שכיבה כמעט על המושב שליד הנהג וללמוד להתמקם מחדש בעולם המוטורי שלי.

ובעצם, הדברים נכונים לכל העולמות שלי גם יחד.

ולפני השינה, חידה קטנה:

שלושה שעונים יש לפמה במכונית :

האחד מפגר בשתי דקות מהזמן הנכון.

השני מפגר בדקה אחת .

והשלישי ממהר בשלוש דקות.

התוכלו ילדים חביבים,  לעזור לפמה למצוא את השעה המדוייקת?

בין הפותרים יוגרל שבוע נופש בתוך "הציור השבועי לילד" של ג'קי ב"ידיעות אחרונות".

לילה טוב ושינה מתוקה ילדים חביבים.